האם מותר לאשה להתאפר בשבת?
ובכן, בהלכות שבת (ט, יג) רבנו פוסק כך:
"ואין הצובע חייב עד שיהיה צבע המתקיים, אבל צבע שאינו מתקיים כלל, כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעוֹ – פטור [מכרת או סקילה או קרבן וכו', אבל אסור], שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת – פטור".
כלומר, אפילו שניתן להעביר את הצביעה במחי-יד אסור מדרבנן לצבוע באופנים הללו, והוא הדין לצביעת הפנים על-ידי איפור – ובמידה מסוימת צביעת הפנים אף חמורה יותר, שהרי לא ניתן למחות את רישומה לחלוטין במחי-יד, אלא יש להעבירה עם בד מיוחד וכו', ואף לא בהינף-יד, אלא כדי להסירה נדרש ניגוב ושפשוף חוזר ונשנה של האיפור מעל גבי עור הפנים.
עוד פוסק רבנו בהלכות שבת (כב, כג; כג, יב): "הצובע מאבות מלאכות, לפיכך אסור לאשה להעביר סרק על פניה מפני שהיא כצובעת", "כותב מאבות מלאכות, לפיכך אסור לכחול בפוך וכיוצא בו בשבת מפני שהוא ככותב". הנה למדנו, ששני אופני האיפור אסורים, דהיינו גם איפור שהוא מסוג צביעה רחבה על-גבי עור הפנים, וגם איפור שהוא צביעה מדויקת.
אולם, הואיל וחכמים ע"ה לא אסרו אלא צבע בולט מאד, להבנתי ניתן להקל ולהתיר לנשים להתאפר בצבע שאינו בולט כגון במייק-אַפּ שהוא בצבע הפנים, כדי להסתיר פגמים וכיו"ב.
והיו שהקשו ואמרו, ושמא יש לחלק בין צבע שהוא אבקתי לבין צבע שהוא עיסתי? ובכן, הצורה הבסיסית של צבעי הסרק והששר הינה אבקה, ובימי קדם הנשים אף נהגו להשתמש בסרק בצורתו האבקתית כדי לצבוע את הפנים (ויש לכך הוכחות ארכיאולוגיות), כך שברור שחכמים כללו באיסור לצבוע את הפנים, גם את הצובעת דהיינו את המתאפרת באבקה וגם את המתאפרת בעיסה רכה. ואגב, גם בימינו השימוש בצבעי סומק כאבקה יבשה נפוץ מאד.
לסיכום: בהלכות צובע נאסרו צבעים בולטים כמו הצבע האדום, והואיל ומדובר באיסור דרבנן יש לאסור אך ורק את מה שאסרו חכמים דהיינו אך ורק צבעים בולטים. בנוסף, ספק דרבנן לקולא, ולכן לדעתי אין לאסור צבע שאינו בולט כמו מייק-אַפּ. ואגב, כל ניסיונות ההִתחכמות של כל מיני כומרים שׂכירים להתיר איפור בשבת, מבטלים הלכה למעשה את גזירת חכמים.