האם הרמב"ם יתמוך בפיוט האשכנזי וּנְתַנֶּה תֹּקֶף?
1) עבור האירופאים הפיוט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף נחשבת באופן אוניברסלי כתפילה הקדושה ביותר בראש השנה וביום הכיפורים. השנה, בגלל קורונה, בתי כנסת רבים החליטו לבטל את הפיוטים במהלך תפילת ראש השנה ויום כיפור למעט פיוט זה. מה היה הרמב"ם חושב על תפילה זו?
2) האם פיוט זה מציג את האל ואת היהדות באור חיובי, או באור דוחה חולני?
3) מישהו אמר לי "הרמב"ם בסוף ג׃כח במו"נ מלמד אותנו שכדי שאנשים יראו לחטוא התורה מלמדת השקפות אפיקורסות על אלוהים כישות רגשית שכועסת. לכן גם כאן עם תפילת וּנְתַנֶּה תֹּקֶף, למרות שהיא כוללת הגשמה, הרמב"ם, בחיקוי התורה, היה מקדם באופן חיובי תפילה זו, מכיוון שתוכנה המפחיד יגרום לאנשים לפחד לחטוא." מה אתם חושבים על 'הצדקה' זו לתפילה זו?
הנה הרמב"ם:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c9-2.htm#3
"אלא אשר נבוכו בהן בני אדם ונחלקו ההשקפות, עד שאמר אחד אין תועלת בהן כלל אלא עצם הציוו, ואמר אחר יש בהן תועלת ונעלמה ממנו, הם המצוות אשר אין נראה מפשוטן תועלת באחד מאותן שלושת העניינים אשר הזכרנו, כלומר:
שאינם מביאים להשקפה מן ההשקפות, ואינם מועילים למידה נעלה, ואינם מסלקים עוול.
ולקמן תשמע ביאורי לכולן, ונתינת טעמיהן הנכונים המוכחים, זולתי פרטים ומצוות אחדות כפי שהזכרתי לך
ואבאר שכל אלו וכיוצא בהן, בהחלט יש להן מבוא באחד משלושת העניינים:
או תיקון מצבי המדינה שהם נעשים בשני דברים: בסילוק העוול ובקניית מידה נעלה.
לפי שיש שתהא המצווה מתן דעה נכונה היא המטרה, לא יותר, כגון הדעה בייחוד, וקדמות האלוה, ושאינו גוף.
ויש שתהא אותה הדעה הכרחית בסילוק עוול או הקנית מידה נעלה, כגון הדעה שהוא יתעלה יחרה אפו על עושה עוול, כמו שאמר 'וחרה אפי והרגתי' וגו', וכגון הדעה שהוא יתעלה עונה לצעקת העשוק או המתאנה מיד: והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני."
תודה לך מורי אדיר על תשובתך המאוד אינפורמטיבית.