מלחמה בזמן הזה
בספר המצוות (הקדמה, סוף שורש 14) הרמב"ם כותב: "וידוע גם כן שהקרבנות כלם אינן קרבין אלא במקדש ושהעבודה אינה מותרת חוץ מן העזרה וכן דיני נפשות אין דנין בהם אלא בזמן שבית המקדש קיים ולשון המכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית תלמוד לומר מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש לך בית אתה ממית אם לאו אין אתה ממית ושם נאמר גם כן מנין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת"ל מעם מזבחי וידוע גם כן שהנבואה והמלוכה כבר נסתלקו ממנו עד שנסור מן העונות שאנחנו מחזיקים בהם ויכפר לנו וירחמנו כמו שיעדנו ויחזירם לנו כמו שאמר בחזרת הנבואה והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם ואמר בחזרת המלך והממשלה ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסתיו אקים ובניתיה כימי עולם וידוע שהמלחמה וכבוש הארצות לא יהיו אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמה שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתת בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת הרשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית אחר שזה מבואר ממה שזכרנו ומה שאפשר שיסופק בו אעורר עליו בעזרת האל ועתה אתחיל לזכר מצוה מצוה בעזרת שדי."
ובמשנה תורה (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') כותב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח."
הלוא משמע מהדברים שאין אנחנו רשאים לכבוש את הארץ מהגויים כי על ידי מלך צדיק ולא על ידי כנופית מורדים?
מדוע לא להגיד שחוסר כח צבאי או כשל צבאי , כלומר אי הצלחה במלחמות וכו הוא ההיקשר הישיר לעוונות של עם ישראל ... ואז יוצא שהיציאה לגלות תמיד תלויה בעוונות , הצהרתך האחרונה היא סתם משחק מילים או חוסר התבוננות ,ניתן להבין זאת כך כמו שכתבתי ... ההשתדלות וקריאת המצב המציאותי תמיד חלה על האדם בין אם צריך להכנע ובין אם צריך להלחם , ההצלחה או הכישלון תלויים בהשם יתעלה
צורת ההתבטאות קצת מתרגמת לתקיפה , כלומר ניראה שרצונך להתנגח , אולי ראוי להתנסח טוב יותר או בפרטי....