אור הרמב"ם

בהלכות חמץ ומצה (ה, ט) רבנו פוסק כך: "לפיכך אמרו חכמים, צריך אדם להיזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח, כדי שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שם חימוץ". ונשאלתי בעניין הלכה זו: האם מותר לכתחילה לאכול מצות שלא שמרו על הדגן שבהן משעת קצירה? כמו מצות המכונה בימינו? וכך השבתי: להבנתי, מה שרבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ה, ט) בעניין החובה לשמור על הדגן משעת קצירה, אין זו הוראה מחייבת לכתחילה ובדיעבד, אלא רק לכתחילה, אך בדיעבד אם לא שמרו – מותר לאכול את הדגן הזה בפסח כל עוד לא ידוע בוודאות שהחמיץ. ומצות מכונה אסור לאכלן מטעמים אחרים שכבר נתבארו במקום אחר.