אור הרמב"ם

לא מעט הוראות ישנן בסידורי מכשפי האופל למיניהם בעניין הכוונות בשעת אמירת הפסוק הראשון בקרית שמע, דהיינו בעת אמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד". אולם, להבנתי גם הכוונות שאין בהן עבודה-זרה (להבדיל מכוונותיהם הכפייתיוֹת ליאהדונהי שהוא אלהים אחרים ואשר שמו מורכב משני שמות של הקב"ה: יהוה ואדני, אות מזה ואות מזה), מחטיאות את עיקר מטרתו של שמע ישראל, שהיא לייחדו. די אפוא להרהר בכך: דע ישראל, ה' אלהינו ה' אחד שאין כיוצא בו. תוספת המילים "שאין כיוצא בו" מבטאת אחדות מוחלטת ושלמה, וכדברי רבנו במורה (א, נז): "כך אמרֵנו 'אֶחָד' עניינוֹ 'שאין כיוצא בו', לא שעניין האחדות נספח לעצמותו", ולעיון נרחב בעניין עמוק זה ראו נא במאמר: "תורת שלילת התארים: ה' אחד".