כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!'
1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן?
3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!'
1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן?
3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
כן, במקרים רבים כך תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר, אך אם אנחנו באים אחריהם לשאול ולהבין בעניינים אלה, נראה לי שעדיף כמו שאמרתי, אך אם זה מפריע לאדם בתפילתו הפרטית להקב"ה, ברור שאין כל מניעה לפנות אליו בגוף שני.
נראה לי שעדיף להתייחס להקב"ה בגוף שלישי, יש בזה יותר מן הכבוד, כלומר לומר "ישתבח שמו".
קיבלתי תשובה ב"ה מד"ר יחיאל קארה, והנה היא לפניך:
למיטב זכרוני, נהגו לומר כן.
ובמילון "אוצר לשון הקודש שלבני תימן", רצהבי [=פרופ' יהודה רצהבי] מביא שני נוסחי ברכה, וזה לשונו:
"ישתבח שמך, ברכת שבח כששומעים קול הרעם.
ישתבח שמך ויתרומם זכרך, הודאה בפי הנשים לאחר ברכת המזון, עם סילוק השולחן".