תמצית כתבה מחכימה מאת אורי הייטנר

הכתבה המלאה וכלשונו פורסמה היום בבלוג של אורי הייטנר, ז בניסן התשפ"ב, השתדלתי לתמצת את מה שכותב מר הייטנר:

לפני שלושים שנה התכנסו בהמוניהם בפארק קצרין העתיקה לחגוג מלאת 25 שנות התיישבות בגולן. היה זה 12 יום לפני הבחירות לכנסת ה-13. אורחי הכבוד באירוע היו שני הטוענים לכתר: ראש הממשלה יצחק שמיר וראש האופוזיציה יצחק רבין, שני האישים נשאו נאומים חוצבי להבות על חשיבות הגולן למדינת ישראל. יצחק רבין אמר: "לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל".

לאחר בחירת רבין לראשות הממשלה הוא נסחף לתוך המו"מ ועמדתו הנחרצת הלכה והתכרסמה. בנובמבר 92' הגיע רבין לפגישה עם הנהגת הגולן ובה הודה ששינה את דעתו וכעת הוא חותר להסכם על נסיגה "בגולן, לא מהגולן" כלשונו. רבין גם התחייב לפני הבחירות לא לנהל מו"מ עם אש"ף אך ניהל מו"מ ואף חתם עם ערפאת על הסכם אוסלו.

רבין לא היה ראש הממשלה הראשון ולא האחרון שכראש הממשלה פעל בניגוד למדיניות שבשמה התמודד על השלטון. כך נהגו ראשי ממשלות רבים. נבחן זאת דרך ראשי הממשלות מהימין שמרביתם קיבלו החלטות המנוגדות לדרך הימין שבשמה נבחרו:

מנחם בגין ויתר על כל סיני עד הגבול הבינלאומי ועקר את יישובי סיני. הוא חתם על הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי והציע את תכנית האוטונומיה.

אריק שרון היה הפטרון של ההתיישבות ביש"ע. הוא עלה לשלטון על בסיס העיקרון של "דין נצרים כדין תל-אביב" והוא הוביל לתוכנית ההתנתקות, לנסיגה מרצועת עזה עד קווי 4.6.67 ולעקירת גוש קטיף וכבונוס עקר גם את יישובי צפון השומרון.

נתניהו שהוביל את ההתנגדות לאוסלו, חתם על הסכם חברון ונסוג מרוב שטחי העיר ובעקבות הסכם וואי – משטחים נוספים ביו"ש. הוא הביע בנאום בר-אילן תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית. הוא ניהל מו"מ עם אסד האב ועם אסד הבן על נסיגה מהגולן לקווי 4.6.67 ועקירת היישובים. אף שבמשך שנים הוא נשא את דגל העמידה האיתנה מול הטרור ואת נס ההתנגדות לעסקאות חליפין עם ארגוני הטרור והיה למותג בינלאומי של עמידה נחרצת מול הטרור – הוא חתם על עסקת שליט, שבה שוחררו למעלה מאלף מחבלים ובהם רוצחים רבים, וחלקם שבו ורצחו יהודים אחרי שחרורם. הוא הבליג על טרור ההצתות מגבול עזה. בימיו ישראל איבדה, למעשה, את ריבונותה בנגב. וממש בימים האחרונים לשלטונו הוא אסר על מצעד הדגלים לעבור בשער שכם, וכְּשׂר בממשלת שרון הוא הצביע בממשלה ובכנסת בעד עקירת גוש קטיף.

ראש הממשלה היחיד מן הימין שאינו נמנה עם הרשימה הזו הוא בנט. בשנה הראשונה לשלטונו, הוא לא סטה כהוא זה מדרכו המדינית-ביטחונית. להבדיל מכל קודמיו, אי אפשר להצביע על רשימת החלטות "שמאלניות" שלו. ודווקא הוא עובר מסע הסתה והכפשה חסר תקדים, קריאות "שמאלן", "בוגד" ו"נוכל" ואיומים על חייו ועל חיי בני משפחתו.

בנט הוא ראש הממשלה היחיד אחרי הסכם אוסלו שמתנגד למדינה פלשתינאית ומצהיר על כך בגלוי. הממשלה עם מרצ ורע"ם החליטה על תוכנית לאומית לפיתוח ההתיישבות בגולן; תוכנית שלא היתה כדוגמתה מראשית ההתיישבות בגולן לפני 55 שנים, ושרי מרצ תמכו בהחלטה. דווקא הממשלה הזאת החליטה על הקמת 14 יישובים חדשים בנגב אחרי עשרות שנות קיפאון. הממשלה הזו שינתה את מדיניות התגובה מול עזה [ראו "היחס לחמאס והשפעתו על היחס העולמי לאיראן" בממשלת נתניהו], וכעת כל הפרת הריבונות הישראלית, כולל שיגור בלונים ועפיפונים, נענית בתגובה קשה. ישראל החריפה את המב"ם (מערכה בין מלחמות) ועל פי מקורות זרים תקפה, לראשונה, באיראן עצמה [ראו כאן].

בימים אלה אנו מציינים שנה לממשלת בנט, ועל סמך העובדות, מן הראוי שמתנגדי בנט ורודפיו מימין, יְחשבו מסלול מחדש.