הרב אדיר, נשפך הרבה דיו על משמעות התפילה אצל רמב"ם (לאור פסקאות שונות ב'מורה נבוכים'), והאם לדעתו אלוהים 'שומע' תפילה ו'מגיב' לה.
ראיתי התייחסות שלך לעניין במאמרים שונים, והבנתי לגמרי מה לא - לא מתפעל וכו'... אבל לא הצלחתי עדיין להבין 'מה כן'? איזו משמעות יש לתפילה לדעת רמב"ם? מה משמעות המשפט בהלכות תפילה (ח', א'): "תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים..." מה משמעות 'נשמעת'? האם וכיצד תפילה 'פועלת'?
תודה ושבוע טוב!
מדוע צורך של אדם להתפלל גורם לתפילה להיות חסרת ערך?
מדוע תשוקה של אדם להידבק בבוראו הינה נטולת כל חשיבות?
ואיך ניתן להעלות על הדעת שאדם שמתפלל לה' בלב נשבר ונדכה עובד את עצמו? והדברים הללו גובלים בכפירה בתורה, אם לא כפירה גופה.
אדם שמתפלל לה' לא רק מתוך חובה, אלא גם מתוך אהבה ורצון לקשור את עצמו רגשית ומחשבתית לבורא עולם, תפילתו עדיפה ורצויה וטובה ומקובלת אלף מונים ממי שמתפלל רק כי תפילתו חובה, ומזאת הזהירו חז"ל באמרם: "מצות אנשים מלומדה", וגדולה מזאת, כבר הנביאים הקדושים הזהירו מכך:
"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יג-יד).
אתה יכול לבקש כל מה שתרצה מאלהים, ואין בכך שום גנאי ופחיתות, להיפך, לצד ההשתדלות, הנך משליך את יהבך על ה' יתעלה, ובוטח בו ונשען עליו. אינך הופך את אלהים לכלי או למכשיר חלילה, וכי בן שמבקש דבר מה מאביו הופך אותו לכלי או למכשיר? כל-שכן כאשר אנחנו מתפללים לאבינו שבשמים.
ואם אתה שואל אותי שאלה כאן בפורום, והנני משקיע ומשיב לך, האם בזאת אתה הופך אותי לכלי ולמכשיר? האם בהכרח יש לתאר זאת כאינטראקציה בזויה?
כמו כן, אינך משפיע על אלהים, אתה משפיע על מצבך הרוחני לפניו, ושמא בזכות הכנעת לבך ותחינתך לפניו, תהיה ראוי שבקשותיך ייענו. ועניין זה מופיע רבות בתורה בנביאים ובכתובים, ומי שמכחיש זאת, יהיה גדול בעיני עצמו או בעיני אחרים ככל שיהיה, כופר בדברים מפורשים שנאמרו בתורה בנביאים ובכתובים.
וכן! לצד ההשתדלות אתה מחויב להרים עיניך לשמים ולהתחנן לבורא עולם שירפא אותך! מדוע זה כל-כך קשה להבין? וכי חזקיה לא עשה כן? וכי הנביא לא אמר לו שתפילתו נענתה והוסיפו לו חמש-עשרה שנה? (ראה יש' לח).
כמו כן, איך אפשר לומר שאדם אשר מרגיש צורך רגשי או רוחני לעבוד את ה', הוא עובד את עצמו או את האינטלקט שלו? וכי אנחנו לא מחויבים לאהוב את ה'? וכי אדם שאוהב את בוראו לא ירגיש צורך רגשי וגם צורך רוחני להידבק בו?
מה השוטות הזו?!
ויודע אני היטב מאין נובעים המים הרעים האלה.
ומי שעבד את עצמו הוא ישעיה אחר ימח שמו וזכרו, אשר הפך את שכלו לאלהות.