אשת איש

שלום עליכם,

מדובר בעניין חמור מאד. לפי התורה, מי ששוכב עם אשה נשואה חייב במיתת בית-דין או בכרת (כאשר אין בית דין או כאשר אין עדים והתראה), ואפילו אם היא פרודה או ב"נישואים פתוחים", והבֵּן ממנה הוא בגדר ממזר. הסיבה המרכזית לחומרה הגדולה היא אכן פירוק המשפחה, ואף אם האשה והאיש מסכימים על "נישואים פתוחים", עדיין הדבר חמור מאד, כי התורה לא תשתנה ולא תוחלף, ובהמשך ארחיב מעט בזה. כמו כן, סיבה גדולה נוספת לאיסור הזה היא שבני האדם לא יהיו פרוצים בזימה ובעריות, ולכן עניין זה נזכר גם בעשרת הדיברות (לא תנאף).

חשוב להבין, שאדם שפרוץ בזימה וכל-שכן בעריות (=אשת איש וזימה עם קרובות), לעולם לא יוכל לשכלל את מידותיו ולטהר את מחשבתו, כדי שהוא יוכל להבין את מושגי האמת, ולזכות לחיי העולם-הבא. ולכן, טהרת הנפש הכרחית כדי שהאדם יזכה להבין ולהתענג על התורה.

אמנם, מדובר בתהליך שנהנים מפירותיו רק לאחר זמן מה, אך הבא ליטהר מסייעין בידו.

כמו כן, מדברי ירמיהו הנביא עולה, שאחד מהחטאים שבגינם נחרב בית-המקדש היה ניאוף, ראה נא את דבריו:

"סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ, הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְיָ וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי" (יר' ה, ח-ט).

וראה גם דברי שלמה המלך במשלי (ו, כו-כט):

"וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד [נפש האדם היא יקרה מאד מפני שהיא עשויה להעניק לו חיי נצח, אך עוון חמור של אשת איש עלול להשחית את הנפש לחלוטין], הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה [וכי האדם לא יפָּגע ולא יינָּזק מזימה עם אשת איש?], אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה [כאמור], כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ".

קצרו של דבר, מדובר בעוון חמור מאד אשר מוציא את האדם מן העולם, מדרדר אותו לבהמיות ולעזות פנים, וכן לשנאת הזולת, שהרי סוף-סוף האשה הזו היא אשת-איש, אדם כמוך וכמוני. ואפילו אם מדובר ב"נישואים פתוחים", דהיינו שהאיש והאשה טיפשים ואינם מבינים את הנזקים העצומים שהם גורמים לעצמם ולזולתם -- אסור באיסור חמור להזיק להם, אף שהם אינם מבינים שמדובר בנזק עצום לנפשם ולקשר האישי והמשפחתי שלהם. למה הדבר דומה: לאדם שיפציר בך להזיק לו, האם יהיה מותר לנו להזיק לו? וודאי שלא, להיפך, יש לחפש דרכים לסייע לו.

ביחס להמשך שאלותיך, יש הבדל בין מי ששוכב עם נידה או עם גויה: מי ששוכב עם נידה עונשו כרת, ומי ששוכב עם גויה עונשו בלאו, אך לא בכרת. אמנם, באישה גויה יש חשש אחר, שמא תהרה ממנו ותוציא את בנו לעבודה-זרה או לתרבות רעה, וכֹה דברי רבנו בהלכות איסורי ביאה (יב, ז), בעניין השוכב עם הגויה:

"עוון זה -- אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו: שהבן מן הערווה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל ייחשב, ואף-על-פי שהוא ממזר. והבן מן הגויה אינו בנו, שנאמר 'כי יסיר את בנך מאחריי' [דב' ז, ד], מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ודבר זה גורם להידבק בגויים, שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם, ולשוב מאחרי ה', ולמעול בו".

לגבי מדרג החומרה: אשת איש היא החמורה ביותר (נידה או טהורה), רווקה נידה, רווקה טהורה, גויה (אין אצל הגויות מושג של נידות כלל).

ואחרי כל מה שאמרתי חשוב להבין, שבניגוד לקבלה הפגאנית, גם מי שנכשל בעוון שכזה לא דבקה בו איזו טומאה מאגית דמיונית, אלא הוא השחית את מידותיו, ולכן, הוא יכול בהחלט לשוב בתשובה ולהיכנע לפני ה' יתעלה, לזכך ולטהר את מידותיו, ולחזור למצב אפילו יותר טוב ממה שהוא היה בו תחילה. ובעניין זה ראה: "מדוע נאסרו המאכלות האסורות".

וכן ראה את דברי רבנו במורה (ג, לו) בעניין התשובה:

"ופשוט הוא כי גם התשובה מן הקבוצה הזו, כלומר מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובות באמת, או בהתגברות תאווה או כעס. ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה, אבל עם הסברה בתשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא. ולפיכך רבו המעשים המחזקים את ההשקפה הנכונה הזו המועילה מאד, כלומר הווידויין, והקרבנות על השגגות, וכן גם על זדון מקצת העברות, והתעניות, והציווי הכללי לשוב מכל חטא והוא ההתנתקות ממנו [מן החטא, באמצעות ארבעת גדרי התשובה], וזו תכלית ההשקפה הזו".

הראינו לדעת, כי עם סברת התשובה וקיומה: "ישוב [האדם] למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא", וזה עידוד גדול מאד לשוב ולהיכנע לפני ה' יתעלה שמו.

ואסיים את דבריי בדברי רבנו בסוף הלכות איסורי ביאה:

"אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות: אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומת ובבכייה, שנאמר: 'בוכה למשפחותיו' [במ' יא, י], על עסקי משפחות. ואמרו חכמים, גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן. ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות. ואמרו חכמים: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכול באבק לשון הרע.

לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן; וייזהר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם, היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי -- כדי ללמד לתלמידים שלא יתביישו מדבר זה, ויתרחקו מן הייחוד.

וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים -- שאלו גורמין גדולים הם, והם מעלות של עריות [=מדרדרים לעריות]; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה -- שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר: 'איילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד' [מש' ה, יט]".

ולעולם צריך האדם להתחנן לבורא-עולם:

"פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן" (תה' קיט, קלג).

לפי מה אתה קובע שהדבר לא הורס משפחה?

שנית, כתוב מפורשות בתורה את הקללות שיגיעו למי שעובר על האזהרות. ראה דברים כח.