בתשובה קעב (בלאו, עמ' 320–321), נשאל רבנו כך:
"ויורנו בדבר מי שפותח בחומשים על דרך הגורל. האם זה מותר או לאו, בייחוד מאחר שאותו האיש שליח-ציבור והוא בא אל גויים וערלים לפתוח להם ולהטיל להם (גורל) ונתפרסם בזה אצלם. ולפעמים יצאה מזה תועלת. האם זה מותר לו? ואין עליו בזה בושה ואין לציבור עליו תרעומת ולא חילול השם. והאם יוסר בגלל זה ממינויו או לאו? [...] [והשיב רבנו כך:] מונעים אותו מלעשות כך לגויים, לפי שיש בזה חילול [השם], אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש".
ובעניין שאלה ותשובה זו נשאלתי מדוע רבנו מורה למנוע משליח-הציבור להתעות בהבלים רק את הגויים? והלא צריך למנוע ממנו להתעות גם את ישראל שהרי הוא מעונן ומנחש וכו'.
והשבתי כך: בשאלה דובר על שליח-ציבור שפותח ספר-תורה לגויים על דרך הגורל, ורבנו השיב שמזהירים אותו ומונעים ממנו מלפתוח ספרים לאותם הגויים משום חילול-השם. אך אם אותו ש"ץ היה עושה כן גם ליהודים, רבנו היה כותב שאסור לעשות-כן גם ליהודים. כלומר, השאלה עוסקת בגויים לכן רבנו השיב בעניין השאלה, ואין ללמוד ממנה מאומה מעבר לכך.
אגב, יש להיזהר מאד בתשובות רבנו כי רבות מהן מזויפות ברב או במעט.