רשות הרבים בימינו

מה דין רחובות עיר בימינו?

אקדים ואומר שגרסת "ושדות" היא ככל הנראה מהדורה קמא, וכך העיד בנו של הרמב"ם,

שאביו תיקן ל"ושווקים". זה אמנם עוזר להוכיח את דברי, אך אפשר גם בלי.

1. כתב רבינו בשבת פרק יד: "אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים--מִדְבָּרוֹת וִיעָרִים וְשָׂדוֹת, וּדְרָכִים הַמְּפֻלָּשִׁין לָהֶן:  וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב

הַדֶּרֶךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְלֹא תִהְיֶה עָלָיו תַּקְרָה." ביחס לרחובות העיר נשאל, האם דרך המסתעפת מדרך המוגדרת רה"ר גם היא מקבלת

את הדין של רה"ר (אם רחבה 16 אמה)?

2. הגדרה נוספת שכתב רבינו בפה"מ (שבת, א, א) "האחד רשות הרבים, והוא המקום

שהרבים בוקעין בו, ובתנאי שלא יהא מקורה, ושיהא ברחבו שש עשרה אמה או יותר,

ולא יהיה לו שער, ולא יהא תוך חומות מדינה, לפי שהמדינה אם היתה מוקפת

חומה ויש לה דלתות ומנעולים אינה רשות הרבים ויש לה דינים נבארם בפרק חמישי

דערובין. אבל רשות הרבים היא כגון המדברות והיערות והדרכים המפולשין להן".

נשים לב לשתי נקודות: א. הרמב"ם מביא מדברות ויערים כדוגמא, ולא כהגדרה

(שלא כפי שנראה ממשנ"ת). ב. בפשטות הגדרת רה"ר היא "מקום שרבים בוקעים בו". 3. לכאורה נראה מהלכות עירובין א שרחובות עיר הם רה"י: ד  מִפְּנֵי מַה תִּקַּן שְׁלֹמֹה דָּבָר זֶה:  כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ וְיֹאמְרוּ, כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מִן

הַחֲצֵרוֹת לִרְחוֹבוֹת הַמְּדִינָה וּשְׁוָקֶיהָ, וּלְהַכְנִיס מֵהֶם לַחֲצֵרוֹת--כָּךְ מֻתָּר לְהוֹצִיא מִן

הַמְּדִינָה לַשָּׂדֶה, וּלְהַכְנִיס מִן הַשָּׂדֶה לַמְּדִינָה; וְיַחְשְׁבוּ שֶׁהַשְּׁוָקִים וְהָרְחוֹבוֹת, הוֹאִיל

וְהֶן רְשׁוּת לַכֹּל, הֲרֵי הֶן כַּשָּׂדוֹת וְכַמִּדְבָּרוֹת, וְיֹאמְרוּ שֶׁהַחֲצֵרוֹת בִּלְבָד, הֶן רְשׁוּת הַיָּחִיד;

וִידַמּוּ שְׁאֵין הַהוֹצָאָה מְלָאכָה, וְשֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

אך אם נסתכל בהלכה א שם (וְכֵן הַדִּין בִּמְדִינָה שְׁהִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה

טְפָחִים, שֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּלָתוֹת נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה--שֶׁכֻּלָּהּ, רְשׁוּת הַיָּחִיד הִיא.  זֶה הוּא דִּין

תּוֹרָה.), נראה שהעיר עליה מדובר היא מוקפת חומה ודלתות ננעלות, שאם לא כן

מדוע רחובות העיר ושווקיה מוגדרים כרשות היחיד (מה מקיף אותן)?

4. וכן כתב בפרק יד משבת (וכן בפיהמ"ש לעיל):

א ...וְאֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד ... וְכֵן מְקוֹם שְׁהוּא מֻקָּף אַרְבַּע מְחִצּוֹת, גָּבְהָן עֲשָׂרָה

וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, אַפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה מִילִין, אִם הֻקַּף לְדִירָה

כְּגוֹן מְדִינָה הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה.

5. רחובות עיר בסתם הם, אם כן, רה"ר מהתורה. הם אינם רה"י, אינם מקום פטור

ואינם כרמלית (שאם כן הקפת עיר היתה מתבצעת בעירוב (צוה"פ, קורות ולחיים),

ולא היה מודגש שצריך חומות ודלתות הננעלות).

6. ביחס ללשון שנקט הרמב"ם בריש פרק יד "מדברות ויערים ושדות" - חייבים לומר

שדרך המסתעפת מדרך ראשית דינה כרשות הרבים מהתורה (בהגבלת הרוחב).

או שמדובר בדוגמא כמו בפירוש המשנה.

7. מעבר לכך, מסברא - אם בניתי 3 בתים סמוכים ביער, וביניהם יותר מ-8 מטר, ברור

שה'רחוב' (השטח ביניהם) הוא רה"ר. נוסיף עוד ועוד בתים, האם דין הרחוב ישתנה?