קהלת ה' ט:
אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם זֶ֖ה הָֽבֶל
"אוהב כסף לא ישבע כסף – אוהב מצות לא ישבע מהם.
ומי אוהב בהמון – מצות רבות.
לא תבואה – ואין באחד מהם מצוה מסויימ׳ וניכרת כגון בנין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה.
גם זה הבל – כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש ועוד פנים אחרים הגונים אך זה הקדמתי לפי שהוא מענין וגבוהים עליהם שסמכן הכתוב יחד.
דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא, שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפי׳ הוא מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב.
אוהב כסף לא ישבע כסף – לא יאכל כסף.
ומי אוהב בהמון – בממון.
לא תבואה – שאינו אוסף לו פירות גם זה הבל.
דבר אחר: ויתרון ארץ בכל הוא, שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד.
מלך לשדה נעבד – מלך במקרא ובמשנה עודנו צריך להיות נעבד לבעל תלמוד שהוא מסדר לפניו הוראות איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין.
אוהב כסף – אוהב תורה אינו שבע בה.
והאוהב בהמון – תורה.
לא תבואה – שיש לו מקרא ומשנה ואין לו תלמוד מה הנאה יש לו, כל אלו בויקרא רבה."
מה עלינו לחשוב על פרשנותו של רש"י שר"י לפסוק זה, ובמיוחד על המלים המודגשות?
האם רש"י מודה כאן שאהבת הכסף היא רעה?
האם רש"י מודה כאן שיש ללמוד את התלמוד באופן ספציפי שמוביל לידע ההלכה?
א) לא בהכרח, כל מה שרש"י-שר"י אמר הוא שמי שיודע מקרא ומשנה משועבד למי שיודע תלמוד מפני שיודע התלמוד מורה לו הוראות הלכתיות מעשיות. וכמו שנוהגים בימינו גדולי הדור הנגעלים, אשר מצד אחד מתפלפלים כחזירים ומצד שני מורים הוראות הלכה להמונים הנבערים ומתעים אותם אחרי התהו וההבל.
ב) יש עדיפות בהלכה לבני אדם שיודעי הלכות, אך מדובר בעדיפות עניינית לצורך טיפול הלכתי, ראה לדוגמה הלכות תלמוד תורה (ז, יא):
"מי שנידוהו בחלום, אפילו ידע מי נידהו--צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות, להתירו מנידויו; ואם לא מצא, טורח אחריהם עד פרסה. לא מצא, מתירין לו עשרה ששונין משנה; לא מצא, מתירין לו מי שיודעין לקרות בתורה; לא מצא, מתירין לו אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות. לא מצא במקומו עשרה, מתירין לו אפילו שלושה".
וברור שיש מעלה לאדם שיודע הלכות על-פני אדם שיודע רק מקרא ומשנה, אך בשום פנים ואופן אין לשעבד את בני האדם שיודעים מקרא ומשנה לבני אדם שיודעים הלכה, וכל אדם צריך לעבוד לפרנסתו ולא להשתמש ולנצל את זולתו.
אדרבה, ככל שהאדם חכם יותר עליו להיות עניו יותר.
מורי אדיר, דבריך אמיתיים מאוד וחשובים ומעוררי השראה, אך אנא התייחס גם לשאלתי כפי שנשאלה:
האם אנו לפחות רואים כאן שרש"י חושב שמטרת לימוד התלמוד היא לא לעסוק בפילפול, אלא נועד אך ורק למען ידיעת ההלכה? שנית, האם הרמב"ם היה אומר (אולי בהלכות תלמוד תורה?) שמי שיודע הלכה הוא טוב יותר, לפחות במובן מסוים, ממי שיודע מקרא ומשנה אך אינו יודע הלכה?
מדברי רש"י-שר"י עולה חלוקה מעמדית שיש לה משמעות מרחיקת לכת.
כלומר, מי שלומד תלמוד יש לו זכות להעביד את מי שיודע רק מקרא ומשנה.
ואם לומדי מקרא ומשנה הם בגדר עבדים, ברור שלימוד המקרא והמשנה הוא דבר פחות וחסר חשיבות שאין לעסוק בו, וכמו שאנו רואים את יושבי הישיבות הנגעלים, שאינם יודעים תנ"ך כלל או מתעלמים ממנו כאילו היה ספר היסטוריה, והדבר גורם להם לשיבושי מחשבה ואף לסטיות השקפתיות חמורות עד כדי חילול ה' ומינות.
כמו כן, אם לומדי מקרא ומשנה הם בגדר עבדים, מה יהיה דינם של עמי הארצות הנבערים? ויתרה מזאת, מה יהיה דינם של החילוניים? וברור שדמם הותר לזלזול ולחרפה לגזל ולגניבה ולכל סחיטה, כי הם לא סתם עבדים אלא עבדים לעבדים.
וכמו חמש המעמדות שיש בהודו, שהמעמד הנמוך ביותר היחס אליו קרוב ליחס לבהמות.
ויחד עם זאת הנני מסכים עם דברי איתמר, שמדובר במטומטם.
אפשר ללמוד שמדובר במטומטם. וגם, ניתן לראות שיטתיות להפוך את התורה לקרדום חוצבים במסווה של "אוהבי מצוות".