נשאלתי כך:
לפי רבנו הרמב"ם, אם אדם אוכל בשר ואחר כך מקנח את שיניו היטב כדי להסיר את הבשר, האם יהיה מותר לו לאכול גבינה או לשתות חלב מיד לאחר מכן בלי לחכות זמן כלשהו?
תשובה:
רבנו פוסק (מאכלות אסורות ט, כז): "מי שאכל בשר בתחילה בין בשר בהמה בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר שלבין השיניים שאינו סר בקינוח". ונראה לי, דאף אם האדם הסיר את כל הבשר שבין השיניים עליו להמתין שש שעות, שהרי רבנו אומר: "עד שישהה ביניהן שיעור סעודה אחת", ואם רבנו היה סבור שניתן להסיר את הבשר ולאכול מיד גבינה היה עליו לומר: "לא יאכל אחריו חלב עד שיסיר את הבשר או עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת" וכו'. לפיכך נראה לי שחייב להמתין שש שעות על כל פנים. כמו כן, החילוק הזה לא נשמע בגמרא. ודרך אגב, כוונת רבנו באמרו "כמו שש שעות" היא שלא ימתין עם סטופר, אלא פחות או יותר.
זאת ועוד, נראה לי שהטעם שרבנו מציין בהלכה: "מפני הבשר שלבין השיניים שאינו סר בקינוח", הוא טעם כללי ובלתי תלוי בקינוח. כלומר, אף שרבנו קובע את הטעם הזה, הוא אינו מחלק בין מי שמקנח את שיניו לבין מי שאינו מקנח את שיניו, ומדוע? ובכן, אולי לא סמכו על בני האדם שיקנחו את שיניהם היטב, או שחכמים ע"ה חששו שאם יתירו לאדם לקנח את שיניו וכו', היתר זה יוביל לעקירת הדין של המתנת שש שעות, כי כך הוא טבע האדם: בתחילה בני האדם היו מקנחים את שיניהם ואוכלים מאכלי חלב, ולאחר מכן, לאט-לאט, היו מקנחים באופנים פחות ופחות יסודיים, עד לשטיפה בלבד וכיו"ב, עד שהדין הזה היה מתמסמס.