1) ניהלתי שיחה עם מישהו לאחרונה ושאלתי אותו: חז"ל אומרים לנו שאחד המאפיינים המגדירים של היהודים הוא גמילות חסדים. אם כן מדוע היהודים כיום בישראל מייבאים עובדים זרים גויים לטפל בחולים ובקשישים בישראל? אין ספק שזה צריך להיות הפוך, לפיו גויים שוכרים יהודים למומחיותם היהודית הייחודית בגמילות חסדים! האם לא צריך להיות עודף של יהודים שרוצים לעשות את העבודות האלה?!
2) האדם הזה ענה לי שישנן עבודות ספציפיות הראויות לנסיכים, וישנן עבודות מסוימות שאינן מתאימות לנסיכים. ומכיוון שהיהודים הם 'בני מלכים', לכן יהודים רבים מרגישים - במיוחד יהודים דתיים מאוד - שלא מכובד להם לעשות את עבודות האלה.
אני מוצא את תשובתו כוזבת.
מה אתם חושבים על העניין הזה? מה התשובה לשאלתי כאן?
ברור שזו מצווה גדולה אבל הבאתי את הצד של אנשים שנרתעים מהסיבות שאמרתי. לדעתי רופא שונה מאדם שסועד קשיש כי בדרך כלל אין לרופא רגש יתר (בכך שיכול לחתוך אנשים ולא להתרגש מזה אלא עובד כרגיל) וטוב שכך כי זה מה שנדרש מרופא ולהפך באדם שסועד קשיש שצריך להיות לו הרבה אמפתיה וסבלנות שאין להרבה אנשים.
בכל מקרה ברור שזו מצווה גדולה והלוואי ויותר יהודים היו עוסקים בזה.
לידידנו עידן,
מדובר במצוה גדולה מאד, ואיני יודע על מה אתה מדבר.
ואם היה שכר ראוי בעבודה הזו, רבים היו שמחים לעבוד בה.
וזה שיש אנשים שמרגישים לא נעים, כל עבודה אינה מתאימה לכל האנשים.
ואם אנשים רבים מסוגלים לעבוד בתור אחים ואחיות ורופאים ורופאות, רבים יהיו מסוגלים לעבוד בסיעוד ובטיפול בקשישים במקום העובדים הזרים, אם הייתה אפשרות כלכלית לעשות זאת. אך כאמור, הקפיטליזם החזירי גובר על-פי רוב.
לפי דעתי העניין הוא שזו עבודה שהרבה פעמים מביאה את האדם לסיטואציות לא נעימות. או שהאדם מרגיש חמלה יתירה לזקן שקשה לו לראות אדם במצב כזה בדיוק כמו אנשים שנרתעים מלראות פצועים מרוב חמלה וזה רגש מובן.
דבר שני להרבה אנשים לא נעים להגיע למצב שהוא מקלח קשיש או לוקח אותו לבית הכסא כי אלו דברים אינטימיים של האדם וזו הבושה שיש לאנשים.
כל עבודה מכבדת את בעליה, החרפה הגדולה היא להזדקק לבריות.
וכמו שאמרו חז"ל: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", או "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", ו"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים", "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה", "כל תורה שאין עמה מלאכה" וכו', ועוד רבות.
ועל מעלת המלאכה ראו דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, יא), וציטטתי אותה פעמים רבות, שמדובר במעלת החסידים הראשונים.
יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם שכולו טוב.