וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ:
לפי הרמב"ם, האם אידיאלי עבור אדם ללדת כמה שיותר ילדים? האם זה אידיאלי לבנות משפחה ?גדולה מאוד?
אני שואל את זה כי למשה ולרמב"ם היו מעט מאוד ילדים, ואברהם רק הפך לאב מאוחר מאוד בחייו - אחרי שכבר בנה אומה שלמה של מונותאיסטים. ואין ספק שאנחנו צריכים לתהות אם הם היו משיגים את כל ההישגים הגדולים שלהם, אם היו להם משפחות גדולות. נראה כי אלה אשר השיגו את ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית היו אבות של רק כמה ילדים. ובוודאי עלינו לתהות אם יותר מדי ילדים מונעים מאדם להקדיש את זמנו לפעילויות הגבוהות ?ביותר של שלמות האדם.
רבותי החכמים
האם אפשר לראות בפסוק הנ"ל: וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ" רק קביעת עובדה, כלומר, הפסוק הזה, פשוט מדבר על עובדות המציאות.
שהאדם מביא ילדים לעולם, והוא גם שולט על שאר בעלי החיים, והוא נותן להם שמות, כי כך רצה ברוך הוא שתהיה המציאות בעולמו, וכל הדברים האלה, הינם תיאור דסקריפטיבי של מציאות זו?
הרי עובדה היא, שגם אפריקנים וסינים שולטים בבעלי החיים ונותנים להם שמות והם גם פרים ורבים ככל האדם ללא מודעות למצוות.
ועל הבאת ילדים לעולם...
הנה דברי רבנו, עוד לפני שהוא מדבר על הבאת ילדים לעולם
"דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה… אבל הטיפשים, מתחילים לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה…"
וזה בדיוק מה שעושים רוב הדתיים בימנו, שאין להם מקצוע, ואו תואר כלשהו שיפרנס אותם, רוצים ללמוד תורה, ומבקשים שאחרים יכלכלו אותם ואת משפחותיהם!
ולגבי האדם שמעוניין רק ללמוד תורה, ולא לישא אישה, תמיד חשבתי שאדם זה איננו יכול להגיע לשלמות אנושית, דווקא בגלל שלא נשא אישה!
ויקרא את שמם אדם! לא כתוב ויקרא את שמו אדם.
רק אדם שמצא אישה שתלווה אותו כל חייו, יכול לחיות חיים נורמליים, בריאים ומלאים.
עידן, אי אפשר להתעמק במושכלות באמת עם הרבה ילדים, זה בלתי אפשרי. ואם אינך מבין את דבריי אנא התעלם מהם, והנני ממליץ ומאחל לך לטפח ולגדל ילדים רבים ככל שתרצה ותחשוק נפשך, בהתאם ליכולותיך הכלכליות והנפשיות.
איתמר, נראה לי שהיו עוד דרכים, אך איני בקי בזה.
סיפורך מעניין, ובאמת מבדח לראות כמה הסכלים צפויים...
יש לי שני דברים לאמר, השיטה בתקופת חז״ל לא להתעבר הייתה כנראה מלעיסת זרעים של גזר קיפח ואף לא מזמן ראיתי מישהי קוטפת אחד.
דבר שניש ראיתי בעיר לפני כחודשיים מישהו עם חנות לאסיפת תרומות והתעניינתי ושאלתיו: ״למי אתה עוזר?״, ענה שיש לו כמה משפחות בבני ברק, בלשון זו, ומכאן השתמע לי שמדובר ממש בתעשיה, כאילו שמדובר בנכסים: ״יש לי משפחות״, הוא טען שהם מרובות ילדים, 9 ו-14, עניתי שזה אסור לפי תורה ושתקתי, וחיכיתי, שנאמר: ״הוכח כסיל יצא מדון״ (מש׳ שם) וכמו קומקום החל לרתוח ולצרוח ״אבל מה הילדים אשמים!? מה הם אשמים!?!?״
מפה לשם הוא איננו ומוכרים בחנותו לשעבר עצי קריסמס.
בענין שציטטת שוב אני דברי הרמב"ם חולקים עליך. להפך על פי דברי הרמב"ם ככל שאדם ירא שמיים ומקיים מצוות לפי היהדות האמיתית עליו להביא כמה שיותר ילדים לעולם כמובן שבתנאי שיכול לחנכם ולגדלם כראוי. אדם כזה שיש לו יכולת כזאת עליו להביא כמה שיותר ילדים.
וכמובן ששאר דבריך נכונים מאוד.
עידן, עיינתי בדבריך, ולא מצאתי בהם קושיה לדבריי, ואולי רק התכוונת להסב את תשומת לבנו להלכה? שהרי בסוף דבריך הודית לדבריי: "כמובן שחכמים התכוונו שיש לו כוח ואפשרות לגדלם ולחנכם כראוי".
מכל מקום, הנה דבריי שוב לעיל:
ככל שהאדם מקדיש את חייו יותר למושכלות הוא יכול להרשות לעצמו להימנע מלהביא עוד ועוד ילדים, ולהסתפק במצות התורה בבן ובבת, ומעין ראיה לדברינו יש בהלכת חז"ל שמי שחשקה נפשו בתורה מותר לו להימנע אפילו מלשאת אשה, וכך לפי עניות דעתי גם מי שחשקה נפשו בתורה יכול למעט בהבאת ילדים, ולא אתפלא אם גם בימי חז"ל היו שיטות כיצד לא להתעבר.
ויתרה מזאת, גם אם אין לאדם יכולת לחנך ולכלכל את ילדיו בכבוד, עליו להימנע מלהביא ילדים, כי מצות חז"ל להביא עוד ילדים אינה אלא במקום שיש לאדם יכולת לחנכם ולכלכלם, וידועים דברי רס"ג בעניין זה, אשר קבע שאין להביא ילדים אם אין יכולת לחנכם ולכלכלם כראוי, ולמיטב זיכרוני מדברי רס"ג משמע אפילו בבן ובת ראשונים שאנו מצווים בהם מן התורה.
עד כאן.
ואולי בתת-מודע התעלמתי מההלכה שציינת, כי ההשקפה להביא ילדים לעולם מבלי שום מחשבה, העיקר להביא, כל-כך השתרשה, עד שאולי ראוי להתעלם מעט מדברי חז"ל הללו, עד שיהיה לאדם באמת יכולת לחנכם ולגדלם...
התעלמת מהלכה שכתב הרמב"ם בהלכות אישות ט"ו, ט"ז: "אף ע"פ שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח. שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור. ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד".
כמובן שחכמים התכוונו שיש לו כוח ואפשרות לגדלם ולחנכם כראוי.
הנני מצרף דברים שכתבתי לאחרונה בעניין הבאת ילדים ופורסמו באחד מה"קולות הקוראים" האחרונים הנשלחים במייל:
"הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" (מש' כד, כז) | ופירש שם רס"ג:
"פשט דיבור זה העצה למי שמתכונן לישא אשה שלא יתחיל בכך עד שיעתד לו מקצוע ויידע שיש במה שיכניס לו מקצועו כדי לפרנס אותו וילד או שניים העלולים להיות לו, הרי כאשר יתחתן בתנאים אלו ולא נשאר אלא תמידות הכנסתו – יבטח בה' שיתמידנה לו, ויהיה 'בית' לפי הביאור הזה אשה".
ומעיר מָרי שם על דברים אלה:
"כתב רבנו 'ילד או שניים' בהתאם לשיטתו שאין להרבות ילדים בלי שיהא לך כדי לפרנסם ולחנכם[...] וסובר רס"ג כי בזמן הזה יוצא האדם חובת מצות פריה ורביה בהולידו או זכר אחד או נקבה אחת [...]. ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי לבראשית ד, הערה 8 [וכך נאמר שם משמו של רס"ג: "וכל זה באותן הדורות שהיו ימיהם ארוכים, אבל עתה [די] באחד מהם בלבד, זכר או נקבה"]".
והנה רק קמצוץ מדברי רס"ג בעניין זה בספרו הנבחר באמונות ובדעות (עמ' שה–שו):
"ואחרים נראה להם שיתאמצו בבקשת [=בהולדת] הילדים, [...] והתבוננתי במה שאמרו [...] ונקודת טעותם של אלה היא מה שהם מחייבים לדאוג לדבר זה בלבד בלעדי שאר הדברים [כלומר מביאים ילדים מבלי לדאוג לצרכיהם]. [...] ואיזו טובה תהיה בגידולם אם לא הייתה שם חכמה ולימוד? ואיה היא החנינה והחמלה עליהם בהעדר הדברים הללו? ואינם אלא הוספה בצער ההורים".
למדנו אפוא מדברי רס"ג שהבאת ילדים אינה רצויה אלא-אם-כן יש לו לאדם משאבים ויכולת לכלכל אותם ולדאוג לכל צרכיהם – רק אז מדובר במצוה, ובמיוחד רק כאשר יש יכולת לאב להעניק להם חינוך ולימודים שבהם יתרוממו משפלות חיות הטרף למעלת בני האדם, כי מה תועלת יש בשדים? ומה שבימינו מטיפים בחברות מסוימות להביא כמה שיותר ילדים, מדובר בהטעיה וניצול חמורים, כי כל שאיפתם של אותם אלילים מזוקנים היא לבנות סביבם כוח חברתי כלכלי ופוליטי, ולכן הם מתעלמים מהקשיים העצומים שבחינוך וגידול ילדים ללא יכולת ומשאבים, ומשקרים ביודעין לחסידיהם כי כל מה שמעניין אותם היא תועלתם האישית ותועלת מקורביהם וקרוביהם.
ברור לחלוטין שעל פי תכנון האלוהים של טבע המין האנושי, ילדים, מכמה סיבות חשובות מאוד, זקוקים לאחים.
ככלל, הורים שיכולים ללדת ולגדל יותר מילד אחד, אך הם עדיין בוחרים ללדת ולגדל ילד אחד בלבד, הם פוגעים בילדם במגוון דרכים יסודיות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
אם נקח דוגמה ממשה רבנו היו לו רק שני בנים, ואם נקח דוגמה מרבנו הרמב"ם היה לו רק בן אחד. כך שגם ראיה זו מעידה על כך שאין שום צורך לאדם אפילו אם הוא בגדר מבחר המין האנושי למלא את העולם בילדים. והוא הדין לנביאי ישראל שרובם המכריע לא נשאו נשים כלל.
גם בדבריי לעיל לא סתרתי את דבריך, אף שהנני מסתייג מעט מהמושג "שואה רוחנית" כי כל אחד יכול לטעון שימינו הם תקופה כזו ולכן אין להביא ילדים, ולדעתי אין זה אמת, כי עובדה שיש רבים אשר הולכים בדרכי מישרים, והדבר אפשרי למי שירצה בכך, והבא ליטהר מסייעין בידו.
אם הבנתי אותך נכון, בשעה שיש גזרות קשות מאד על עם ישראל, לא חלה מצות פרו ורבו. והדבר נכון לפי דעתי, כי בתקופת השואה לדוגמה, הייתה מצוה שלא להביא ילדים, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, והמצוה שכולם היו עוסקים בה אז היא הצלת חייהם שלהם, והבאת ילדים לעולם הייתה מקשה מאד על האדם להציל את עצמו, ומסיחה את דעתו מן המטרה - להציל את חייו שלו.
ולפי הגמרא גם בגזרות הרבה פחות קשות מאשר בתקופת השואה, אין להוליד ילדים, שהרי הם אומרים: הנח להם לישראל, ואם היה מדובר בתקופה קשה כמו השואה, אסור היה להניח להם לישראל אלא להורות להם שעת צרה היא ליעקב ויש להילחם בכל הכוחות כדי להינצל.
לעניות דעתי הדברים די מפורשים בדברי רס"ג, שהרי הוא יוצא נגד ההנחה שיש להביא ילדים, וכלשונו: "שישתדלו בבקשת הבנים", ומסיק שאין בהם תועלת אם האדם אינו יכול לספק להם מזון כסות מחסה חכמה ומדע, וכיו"ב.
כמו כן, הראיה שהבאת מחזקיהו המלך חלשה מעט, כי ברור שלמלך אין שום בעיה להביא עשרות רבות של ילדים ולדאוג לכולם לכל צרכיהם ולכל חינוכם ולימודם, ולכן הקפיד עליו ישעיהו.
כמו כן, כמו שאמרתי, אם חז"ל התירו לאדם שחשקה נפשו בתורה לבטל את מצות פריה ורביה ולא להתחתן כלל, דומני שאין שום בעיה לבטל את מצות פריה ורביה מדרבנן, ולהסתפק בבן ובת, במקום שחשקה נפשו בתורה או שאין לו יכולת לכלכל ולחנך את הילדים.
וזו עוד דוגמה להלכה שיש להפעיל את השכל הישר כי חז"ל שציוו "בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך" לא התכוונו שהאדם יביא ילדים בלא שום פיקוח ובקרה ובלי שום מחשבה, אלא רק במקום שהוא יודע שהוא מסוגל לחנך ולכלכל אותם ולהדריך אותם בדרך טובה לידע את ה' יתעלה.
ככל שהאדם מקדיש את חייו יותר למושכלות הוא יכול להרשות לעצמו להימנע מלהביא עוד ועוד ילדים, ולהסתפק במצות התורה בבן ובבת, ומעין ראיה לדברינו יש בהלכת חז"ל שמי שחשקה נפשו בתורה מותר לו להימנע אפילו מלשאת אשה, וכך לפי עניות דעתי גם מי שחשקה נפשו בתורה יכול למעט בהבאת ילדים, ולא אתפלא אם גם בימי חז"ל היו שיטות כיצד לא להתעבר.
ויתרה מזאת, גם אם אין לאדם יכולת לחנך ולכלכל את ילדיו בכבוד, עליו להימנע מלהביא ילדים, כי מצות חז"ל להביא עוד ילדים אינה אלא במקום שיש לאדם יכולת לחנכם ולכלכלם, וידועים דברי רס"ג בעניין זה, אשר קבע שאין להביא ילדים אם אין יכולת לחנכם ולכלכלם כראוי, ולמיטב זיכרוני מדברי רס"ג משמע אפילו בבן ובת ראשונים שאנו מצווים בהם מן התורה.