ברשותכם חבריי היקרים והטובים, אזכיר לעצמי ולכולנו את דברי רבנו בסוף הלכות תעניות, וכֹה דבריו:
"כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר: 'כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי [צום י"ז בתמוז] וְצוֹם הַחֲמִישִׁי [צום תשעה באב] וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי [צום גדליה] וְצוֹם הָעֲשִׂירִי [צום עשרה בטבת] יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ' [זכ' ח, יט]".
יהי רצון שנזכה כולנו לראות באותם ימי הנחמה והתשועה, ימי הששון והשמחה, ימי פריחתה של דרך האמת, ימי השלום העולמי.
וכך רבנו מתאר את אותם הימים בסוף הלכות מלכים ומלחמות, וכֹה דבריו:
"לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח -- אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה. ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות -- שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [יש' יא, ט]".
ואחתום בנבואתו של הנביא ישעיהו (מא, יז), וכֹה דבריו:
"הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְיָ אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם".
וכך תרגם שם יונתן בן עוזיאל (בתוספת תרגום ומעט פרשנות):
"עִנְוְתָנַיָּא וְחַשִּׁיכַיָּא [הענווים השרויים בחושך הדעת הסמיך והמייסר] דִּמְחַמְּדִין לְאֻלְפָנָא [אשר מתאווים ומשתוקקים ללמוד תורת אמת] הָא כְצָהֲיָא לְמַיָּא [הינם כאותם צְמֵאֵי מִדְבָּר ציה המשתוקקים לטיפת מים] וְלָא מַשְׁכְּחִין [ואינם מוצאים] רוּחֲהוֹן בְּסִגּוּפָא מְשַׁלְְהֲיָא [רוחם בעינוי העדר מי הדעת לוהטת ומתייסרת] -- אֲנָא יְיָ אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן, אֱלָהָא דְיִשׂרָאֵל לָא אֲרַחֵיקִנּוּן".