האם עלינו ללעוג לשמות הקבליסטים של האל?

מצוה ללעוג ולבזות עבודה זרה ועובדי עבודה זרה, וזו אחת הדרכים החשובות להילחם בה.

וכך נאמר במסכת עבודה זרה דף מה ע"ב -- דף מו ע"א:

"ורבי יוסי בר' יהודה לשרש אחריה מנא ליה? נפקא ליה מ'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' [דב' יב]. ורבנן? ההוא לכנות לה שם; דתניא, ר"א אומר: מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה? ת"ל: ואבדתם את שמם. אמר לו ר"ע, והלא כבר נאמר: 'אבד תאבדון' [שם]. אם כן, מה ת"ל 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא'? לכנות לה שם. יכול לשבח? לשבח סלקא דעתך? אלא, יכול לא לשבח ולא לגנאי? ת"ל: 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא' [דב' ז], הא כיצד? היו קורין אותה בית גליא - קורין אותה בית כריא, עין כל - עין קוץ".

רבנו במו״נ חלק ראשון פרק ס״א כותב כך: קמעות]

ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות . כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם.

ולא יקרא שם המפורש בשום אופן זולת זה השם בן ארבע אותות הכתוב אשר אינו נקרא כפי אותותיו, ובפירוש אמרו בספרי:

כה תברכו את בני ישראל, כה בלשון הזה, כה בשם המפורש.

ושם נאמר: במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. ובתלמוד נאמר כה בשם המפורש:

אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינויו? תלמוד לומר 'ושמו את שמי' - שמי המיוחד לי.

הנה נתבאר לך כי שם המפורש הוא זה שם בן ארבע אותות 32, ושהוא לבדו הוא המורה על העצמות בלי שתוף עניין אחר, ולפיכך אמרו עליו המיוחד לי.

ואני אבאר לך את הדבר אשר הביא את בני אדם למה שהם סוברים בעניין השמות, ואבאר לך יסוד שאלה זו ואגלה לך סתריה, עד שלא יישאר בה ספק - אלא אם תרצה להטעות את עצמך - בפרק שאחר זה. [קב]

ובהמשך (פרק ס״ב) הוא כותב כך:

[קמעות והשבעות]

וכאשר מצאו האנשים הרשעים הבערים את הלשונות הללו,מצאו מקום לשקר ולדבר, שמצרפים איזה אותות שרצו, ואומרים: זה שם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני, ואחר כך נכתבו אותם הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבער הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים, אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר, והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו בהם שהם אמת. כללו של דבר: פתי יאמין לכל דבר .

וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון בביטול הזיות שביטולם גלוי לכל מתחיל בעיון. אלא שהביאנו ההכרח לכך, כיון שהזכרנו את השמות ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון.

ואחזור לענייני: כבר העירותי שכל שמותיו יתעלה נגזרים, פרט לשם המפורש, וראוי שנדבר בשם הזה והוא אהיה אשר אהיה בפרק מיוחד, בגלל מה שיש בכך מדקות העניין שאנחנו בו, כלומר: שלילת התארים.