דיני רופא גוי ורופא מין

רבנו וחכמים ע"ה פוסקים בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יב, ט), וכֹה דבריהם:

"[ט] אסור ליקח רפואה מן הגוי אלא-אם-כן נתייאשו ממנו [מן החולה] שיחיה, ואסור להתרפא מן המין ואף-על-פי שנתייאשו ממנו [מן החולה], שמא יִמָּשְׁכו אחריו [אחרי הרופא המין]; [י] ומותר ליקח רפואה מן הגויים לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמה ורטייה. ואם הייתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו. וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן. ומותר לשאול לרופא גוי, ויֹאמר לו: 'סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה', אבל לא ייקח ממנו".

למדנו מהלכה זו שדינו של המין חמור בהרבה מזה של הגוי, שהרי חכמים התירו להתרפא מהרופא הגוי במקרה שבו החולה גוסס ונוטה למות עד שכבר נתייאשו ממנו שיחיה, הואיל ומצבו של החולה כל-כך אנוש עד שלא חששו שמא הגוי ימית אותו ויהרגהו בערמה. אולם! אפילו שהחולה גוסס ונוטה למות עד שנתייאשו ממנו שיחיה, עדיין אסור להתרפא מן הרופא המין, "שמא יִמָּשְׁכו אחריו [אחרי הרופא המין]" – עד-כדי-כך המינות מסוכנת וממאירה!

וניתן ללמוד מהלכה זו שיש לבדוק היטב מי הם הרופאים של החולה, ויש לחקור אחריהם, ואם נמצא שהם שמאלנים אתאיסטים עוכרי ישראל ארורים, כמו לא מעטים בקליקת הרופאים בימינו, יש להתרחק מהם כמו מאש, ולבחור רופא או מנתח שאינו נמנה על המינים. כמו כן, אם הרופא העומד לפנינו גס רוח במידה קיצונית, יש לחשוד בו שהוא מין ולהתרחק ממנו. וראו נא את האמור בתהלים קז, כי רמז יש בו לרופאים המינים המושחתים שיש להתרחק מהם:

"אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ, כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם, יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם". יהי רצון שנזעק לאלהינו באמת ובלבב שלם והוא ישלח דברו וירפאנו וימלטנו משחיתות הרופאים, ותמיד נודה לו ונהללו: "יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם, וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה".

זאת ועוד, בעניין הרופאים הגויים, מדברי רבנו עולה שאסור להתרפא מהם במקום שיש בו סכנה כלשהי לחיי היהודי, דהיינו אסור שהם ינתחו את היהודי או יבצעו בו פעולות רפואיות אשר עלולות להיכשל ולסכן את חייו של היהודי – והואיל וכמעט כל ניתוח יש בו סכנה לחיי אדם, אין לבצע ניתוחים אצל רופאים גויים. כללו של דבר, כל שהתירוּ בעניינוֹ של רופא גוי הוא: א) כאשר נתייאשו כבר מן החולה שיחיה; ב) כשהרופא הגוי מייעץ בלבד; ג) כאשר מדובר בטיפול במכה חיצונית שאין בה סכנה לחיי אדם, כגון מכה שאין מחללין עליה את השבת.