לאחרונה נשאלתי בעניין סוגיה מסוימת בירושלמי דף י ע"ב, וכך נאמר בירושלמי שם:
"כל הברכות פותחין בהן בברוך, ואם הייתה ברכה סמוכה לחברתה כגון קרית-שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך. התיב רבי ירמיה הרי גאולה! שנייא היא, דאמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי ר' יוסה: והא סופה. אמר ליה: שתיים הנה, אחת לבא ואחת לשעבר".
להלן תשובתי:
ההלל הוא בגדר ברכה, ולכן הברכה שלאחר ההלל השלם (שנאמר בימים טובים) היא "יהללוך" שאינה פותחת בברוך. לפיכך, מקשה ר' ירמיה: מדוע יש לפתוח ב"ברוך" את הברכה הסמוכה להלל שנאמר בהגדה?
ומתרץ ר' יוחנן, שיש דין מיוחד להלל, שאם שמע אותו בבית-הכנסת – יצא ידי חובה, דהיינו שההלל שנאמר בהגדה הוא חטיבה בפני עצמה אשר מנותקת מן הברכה שלאחריו, בשונה מברכות קרית-שמע לדוגמה, ולכן ניתן לפתוח את הברכה שלאחריו ב"ברוך".
אך ר' אליעזר ממשיך להקשות ואומר: "והא סופה", דהיינו ברכת הגאולה היא המשך ישיר של ההודאה והשבח שאמרנו בהלל על גאולת מצרים, איך אפוא אפשר להפריד ביניהן?
ומשיב לו ר' יוסה: דבריך אינם מדויקים, שהרי לא מדובר רק בברכה על גאולת מצרים, אלא מדובר גם בברכת הודיה על העתיד לבוא, דהיינו על גאולתו העתידית של עם-ישראל.
לפיכך, הואיל ויש בברכה הזו שני אלמנטים: גאולת מצרים והגאולה העתידה לבוא, הברכה הזו אינה קטע-המשך בלתי-נפרד מן ההלל שהוא הודיה על גאולת מצרים בלבד.
ומכיוון שהיא אינה קטע-המשך בלתי-נפרד, ניתן לפתוח בה ב"ברוך".
***
ולהרחבת העניין ראו דברים שכתבתי בעניין ברכה ארוכה וברכה קצרה:
מהי ברכה ארוכה ומהי ברכה קצרה? לשם כך נעיין במשנה בברכות (א, ח), וזה לשונה:
"בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך. לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ושלא לחתום אינו רשאי לחתום".
שתי הברכות שלפני קרית-שמע של שחרית הינן: 1) "בא"ה אמ"ה יוצר אור [...] בא"ה יוצר המאורות"; 2) "אהבת עולם אהבתנו [...] בא"ה הבוחר בעמו ישראל באהבה". והברכה שלאחר קרית-שמע של שחרית הינה: "אמת ויציב [...] בא"ה גאל ישראל".
שתי הברכות שלפני קרית-שמע של ערבית הינן: 1) "בא"ה אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים [...] בא"ה המעריב ערבים"; 2) "אהבת עולם עמך ישראל אהבת [...] בא"ה אוהב את עמו ישראל לעד". ושתי הברכות שלאחר קרית-שמע של ערבית הינן: 1) "אמת אמונה [...] בא"ה גאל ישראל"; 2) "השכיבנו ה' אלהינו לשלום [...] בא"ה המולך בכבודו" וכו'.
נמצא שיש בסך-הכל שבע ברכות: בשחרית יש שלוש ובערבית יש ארבע. כמו כן, יש רק שתי ברכות שפותחות ב"ברוך" וחותמות ב"ברוך", והינן הברכות הראשונות שלפני קרית-שמע, בשחרית ובערבית. כל שאר חמש הברכות, רק חותמות ב"ברוך".
והנה לפניכם דברי רבנו בפירושו למשנה זו:
"וברכה ארוכה היא 'יוצר' ו'מעריב ערבים', וקצרה 'אהבת עולם'. וקרא 'יוצר' ארוכה ו'אהבת עולם' קצרה לפי שכל ברכה שבתחילתה 'ברוך' ובסופה 'ברוך' קורא אותה: ארוכה. ושאינה כן קורא אותה: קצרה".
נמצא, שבין שבע הברכות שלפני ואחרי קרית-שמע של ערבית ושל שחרית, יש שתי ברכות שהן ברכות ארוכות, מפני שהן פותחות וחותמות ב"ברוך", וחמש ברכות קצרות, מפני שהן אמנם חותמות ב"ברוך" אך אינן פותחות ב"ברוך".
דרך אגב, לפי הנוסחים הקדומים, ברכת "השכיבנו" כלל אינה קצרה מבחינה מילולית, שהרי לפי נוסחה הארוך שנמצא בסדר התפילה הקדום של רבנו, היא ארוכה יותר מכל שש הברכות האחרות למעט "אמת ויציב" אשר ארוכה ממנה בערך בחמש-עשרה מלים בלבד!