עבור הרמב"ם סיפור המרגלים לא היה כרוך בחטא. האמנם?

ואם ישאל השואל: אם יכלו בני ישראל להביס את עמלק ברגע שיצאו ממצרים אז למה הם היו צריכים עשורים רבים כדי להתכונן להביס את שבעת העמים?

התשובה היא בוודאי

1) לא ניתן היה לצפות מראש את המלחמה עם עמלק;

2) המלחמה עם עמלק היה קצר מאוד, ואילו המלחמה עם שבעת העמים היה - מתוקף גודלם הגדול יותר - מלחמה ממושכת הרבה יותר;

3) המלחמה עם עמלק - בניגוד להמלחמה עם שבעת העמים - לא כַלל הבטחת חלקת אדמה גדולה;

ו-4) המלחמה עם שבעת האומות, בניגוד להמלחמה עם עמלק, כַלל לא רק הבטחת חלקת אדמה גדולה, אלא גם הקמת אומה עצמאית, המסוגלת לנהל את כל העניינים הפנימיים והחיצוניים שהם חלק מאומה מתפקדת ופורחת.

שמנה פרקים פרק ד:

"ודע שאלו המעלות והפחיתיות אשר למדות לא יגיעו ויתישבו בנפש רק בכפול הפעולות הבאות מן המדה ההיא פעמים רבות בזמן ארוך[!!!!!] והרגילינו בהם, ואם היו הפעולות ההם טובות יהיה המגיע לנו מעלה, ואם היו רעו יהיה המגיע לנו פחיתות, ומפני שאין האדם בטבעו מתחילת ענינו בעל מעלה, ולא בעל חסרון, כמו שנבאר בפרק השמיני, והוא ירגיל בלא ספק פעולות מקטנותו כפי מנהג קרוביו ואנשי ארצו, ואפשר שיהיו הפעולות ההם ממוצעות, ואפשר שיהיו מותירות או מחסרות, כמו שספרנו ותהיה נפשו חולה."

www.sefaria.org

Know, moreover, that these moral excellences or defects cannot be acquired, or implanted in the soul, except by means of the frequent repetition of acts...

מורי אדיר, לאור דברי הרמב"ם הנ"ל במו"נ, ולאור דבריו המפורשים כאן בשמונה הפרקים על האופן שבו רכישת תכונות אופי מצריכה חזרות רבות לאורך זמן רב, נראה לי בלתי נסבל לטעון כי הרמב"ם יסכים שאלוהים ציפה שהיהודים שעזבו את מצרים יזכו בתכונת הכוח (או כל תכונה - כולל אמונה מלאה באלוהים) תוך כמה חודשים במדבר בלבד.

הטקסטים השונים של הרמב"ם כולם נראים מאוד ישרים במסר המאוחד שלהם, כי לא ייתכן שעם משועבד עמוק יזכה בכמה חודשים במדבר בתכונת החוזק הדרושה כדי לכבוש ולהיכנס לארץ ישראל ולנהל אותה ביעילות. כפי שאומר הרמב"ם, זה לוקח הרבה מאוד זמן - אכן הרמב"ם קובע בבירור במונחים שאינם פתוחים לעמימות או אי בהירות, שניתן היה לצפות שרק דור חדש שלם שנולד בחופש במדבר יעשה זאת.

לעניות דעתי דברי רבנו אינם מסבירים מדוע הקב"ה ניהלם במדבר, מלכתחילה היה עליהם להתחזק ולהיכנס לארץ ישראל ולכבוש את הארץ, וכמו שאמר כלב: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", אלא בדיעבד עם ישראל בחר בחולשה הרוחנית, ולכן נוצר צורך שייוולד עם אשר לא הורגל לכניעה ולעבדות.

אגב, הזכרת לי שכתבתי מאמרון מעניין לפי דעתי בעניין זה ושמו: "שעבוד הרוח והחומר", ברוך תהיה.

אם ילד מפונק מצפון תל אביב מסוגל להיות חייל ולירות בנשק לאחר ארבעה חודשים, ואם בני אדם מסוגלים להילחם לאחר שעברו כמה שנים נוראות במחנות הריכוז וההשמדה ולהילחם במלחמת העצמאות, ואם ילדים בני 14 מסוגלים לשמש כקשרים במלחמות שהיו בירושלים וכיו"ב, אז גם עבדים מסוגלים להיות לוחמים לאחר כמה חודשים במדבר, ובמיוחד לאחר כל הנסים שהם ראו שה' עשה להם, ומעמד הר סיני, וכל אלה היו אמורים לתת להם כוח נפשי כדי לעמוד כנגד הגויים שוכני הארץ -- ולכן הם נענשו בחומרה. אולם, הם בחרו מרצונם להישאר עבדים נרצעים לעבודה זרה ולשפלות המחשבתית ולחולשה הרוחנית, ולכן הם חטאו בחטא העגל והתלוננו כל שני וחמישי על משה ועל אהרן.

כמו כן, יש לעבד יתרון גדול על נער מפונק שמתגייס לצבא, כי הנער המפונק ידע רק פינוקים, ואילו העבד הרגיל את עצמו לעבודה קשה וגופו רגיל ומסוגל לשאת בנטל ובעומס של המלחמה והכלים המלחמתיים, והייתי בצבא שלוש שנים בקרבי, והלוחמים הטובים ביותר היו דווקא בני העניים, ולא העשירים המפונקים אשר גם אם היה להם כוח פיזי הם נשברו בקלות לאחר זמן קצר.

קצרו של דבר, העבד מוכן פיזית למלחמה, ההכנה היחידה שהוא צריך לעשות היא הכנה נפשית, ולפי דעתי די היה בכל הנסים והנפלאות ומעמד הר סיני כדי להכשיר אותם ולחזק את רוחם כדי לכבוש בקלות את הארץ, וכמו שנהגו יהושע וכלב, שלא רפו ידיהם.

לעומת זאת, ילד מפונק צריך להכשיר את עצמו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית, וזה קשה כפליים, ולכן התחלנו את המסלול בצבא עם 47 חיילים, ולאחר שנה וחודשיים נותרנו 17, ובסוף שלוש השנים נותרנו כשישה בלבד, כל השאר נשברו בדרך.

ויחד עם זאת, אם הקב"ה היה סבור שהם היו מסוגלים לאחר כמה חודשים לכבוש את ארץ ישראל, ושהספיקו להם כמה חודשים במדבר, סימן שאכן כך הוא הדבר.

ובצה"ל הטירונות הארוכה ביותר היא שישה חודשים.

מו"נ ג' לב: "אין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד.. וכמו שניהלם ה' בעיכובם במדבר עד שנתאמצו נפשותיהם, כפי שכבר ידוע כי המדבריות ופראות הגוף מביאים אומץ, והפך זה מביא מורך, וגם "נולד עם אשר לא הורגל לכניעה ולעבדות

הלכות דעות א׳ ז׃ "וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיה בהם טורח עליו ויקבעו הדעות בנפשו ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה נקראת דרך זו דרך ה' והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' "וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו

כולנו יודעים כי ניסים לא משנים אנשים. אם אנשים היו עבדים במשך דורות רבים, הנסים הגדולים ביותר לא ישנו את המנטליות הבסיסית שלהם ואת הטבע הגופני החלש שלהם. הרמב"ם מדגיש במיוחד כי אלוהים לא משנה באורח ניסי את הטבע האנושי, אלא הוא עובד עם זה כפי שהוא. עבור עבדים להיות אנשים חופשיים - הן פיזית והן נפשית - לוקח שנים רבות. דבר כזה לא יכול לקרות בעוד כמה חודשים - גם אם החודשים האלה מלאים בנסים הגדולים ובהבטחות האלוהיות! רמב"ם אומר במפורש כי אנשים אלה נזקקו זמן רב לשינוי - מספיק זמן כדי ללדת דור חדש שיהפוך למבוגרים חזקים המסוגלים להילחם. שוב, זה לא יכול לקרות בעוד כמה חודשים קמצנים. הרמב"ם רוצה להדגיש כי אלוהים אינו משנה את הטבע האנושי, והוא אינו מצפה מבני האדם לשנות מקצה אחד לשני תוך זמן קצר. זה בלתי אפשרי. כמו .שאומרים: קל הרבה יותר להוציא את היהודים ממצרים מאשר להוציא את מצרים מן היהודים

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c11-2.htm#2

כל הפרק (מו"נ ג' לב') מוקדש להדגשת האופן שבו אלוהים מסייע לבני האדם להשתנות בהדרגה מקיצוניות אחת לשנייה - בין אם בהתפתחותם הגופנית ובין אם בהתפתחותם המוסרית והרוחנית. כשם שנדרש שנים רבות לילד לעבור מחלב רך לאכילת כל סוגי המזון והמשקה, כך גם כדי שיהודים יעברו ממעמדם כעבדים - הן פיזית והן נפשית, למעמד של אנשים אמיצים חופשיים - הן פיזית והן נפשית, לוקח שנים רבות. באופן דומה, עַם שקוע בפגאניזם אינו יכול לעבור מפגאניזם במשרה מלאה למונותאיזם טהור - לא רק באמונה אלא גם במעשים - בתוך פרק זמן קצר. טרנספורמציה זו גם היא - בדיוק כמו .ההתפתחות של יכולות התזונה של הילד, וכמו הפיתוח משעבוד לחופשיות - לוקח שנים רבות

הפרק כולו מדגיש את הרעיון הזה: אלוהים אינו משנה באורח ניסי את הטבע האנושי, והוא אינו מצפה מבני האדם לפעול נגד הצורך הטבעי שלהם לשנות את התנהגותם לאט ובהדרגה, במשך שנים רבות. שינוי קיצוני לוקח זמן רב מאוד. זו הדרך שבה אלוהים תכנן את האנושות, ואלוהים תמיד עובד עם זה, לא .נגד זה

לאור כל הפרק של הרמב"ם כאן, אין מקום כלל וכלל להציע כי לדעתו של הרמב"ם אלוהים ציפה שיהודים .ישתנו מעבדים לאנשים אמיצים במשך כמה חודשים קצרים

.והשאלה המקורית שלי עדיין זקוקה לתשובה

הקב"ה כעס על המרגלים ועל עם-ישראל כי הוא הבטיח להם שהוא יוריש להם את הארץ, והיה עליהם להאמין בו ובהבטחתו.

כמו כן, נראה שהעיכוב במדבר במשך כמה חודשים היה מספיק לעם-ישראל כדי להצליח במלחמותיהם עם יושבי הארץ, אך הם החליטו מבחירתם להישאר במצב נפשי ורוחני של עבדות.

כל הזהירות הייתה שלא ייפגשו עם גבורת הפלישתים מיד לאחר צאתם ממצרים, אך לאחר מתן תורה וכל האותות והמופתים היה באפשרותם להתחזק ולהלחם ולנצח את יושבי הארץ, אך כאמור הם בחרו שלא לעשות כן.