1) על פי הרמב"ם, האם גבר יהודי, כיום, יכול להיות בנישואין לשני נשים, או יותר, באותו זמן?
2) אם התשובה היא כן, האם זה אומר שזה מותר מבחינה הלכתית, אבל זה עדיין עדיף, לדעת הרמב"ם, לא לעשות זאת - אם בימינו, בעבר, או בעתיד - מבחינה השקפתית? או האם זה אומר שזה מותר מבחינה הלכתית ללא בעיות כלשהו גם מבחינה השקפתית?
במלים אחרות, על פי הרמב"ם, האם בעל ואישה אחת הם המבנה המשפחתי האידיאלי ביהדות? אם התשובה היא כן, היכן אומר הרמב"ם זאת?
3) על פי הרמב"ם, האם חרם דרבינו גרשום לגיטימי?
תודה רבה מאוד על המחקר היסודי והרחב שלך. אכן מרתק מאוד ללמוד את השקפתו של רמב"ם על כל העניין הזה.
כתבת: "תלוי מה הכוונה שלו. אם הכוונה היא להנאה מינית ('החוש הממשש אשר הוא חרפה לנו') אז בוודאי שזה לא אידיאלי [להיות בנישואין ליותר מאשה אחת באותו זמן]. אבל אם יש לו כוונות טובות בכך, להרבות זרע יהודי כשר שהולך בדרך ה', להחזיק מנהג אבותינו וכו', אז יש בזה אפילו מצווה. קצרו של דבר, הכל תלוי בכוונתו של אותו אדם."
רמב"ם, מ״נ ג'מא' - "אבל מיתת בית דין תמצאנה בדברים החמורים, אם בהפסד דעה או בפשע חמור מאוד, כלומר: בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וכל מה שמביא לכך, ובשבת מפני שהיא מבססת את הדעה בחידוש העולם. ובנבואה וזקן ממרא מחמת חומר ההפסד הנגרם מכך. ומכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו לגודל החוצפה שיש בכך, ומפני שהוא מפסיד סדירות הבתים שהוא החלק הראשון מן המדינה."
מרי יוסף שם: "המדינה בנויה מצירוף ערים, והעיר מצירוף בתים. ואם כל בית וכל משפחה יתנהלו באופן תקין על פי הערכים המוסריים הנעלים, כך יהיה גם מצב העיר והמדינה כולה."
אם זה נכון כי בית הרמוני מאושר הוא הבסיס של ילדים מצוינים בריאים, אז למה הרמב"ם, והתורה, נותנים לגבר להתחתן עם נשים אחרות אפילו כשאשתו הראשונה לא אוהבת את זה? זה בטח יגרום חיכוך ואומללות בבית, ותחרות בין הנשים שונות ובני הנשים שונות, וכל זה בטח יגרום נזק גדול לילדים; ואם הילדים גדלים פגומים, אין ספק שזה ייצור חברה פגומה ושבורה - ההפך הגמור ממה שהתורה מכוונת אליו! זה לא כך? האם התורה אינה מראה לנו - דרך סיפורי יעקב ונשותיו הרבות, ודוד המלך ונשותיו הרבות - שמשפחה עם יותר מאישה אחת גורם הרס ענק, גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך, לכולם, הן לאנשים המעורבים ישירות והן לכלל החברה הרחבה?
א) תודה רבה על תשובתך. אני מסכים לחלוטין עם הצהרות נכון מאוד שלך על הפמיניזם. אכן, הפמיניזם הוא, כנראה, האויב הגדול ביותר לתורה בעולם של היום. זה טרגי לראות כיצד אחוזים עצומים של הקהילות היהודיות הדתיות ביותר מזוהמים על ידי האויב המרושע הזה, וכיצד הם מתביישים ומתנצלים על רבות מהלכות התורה, ועל חלקים מפורסמים מסוימים של תפילותינו.
ב) ישנם שני סוגים של יהודים: 1) אלה מעוצבים על ידי התורה; 2) אלה המנסים לעצב את התורה.
אלה השייכים לקטגוריה הראשונה מאמינים שהתורה היא הברומטר היחיד של האמת והטוב, וכי כל שאר המערכות, הן רק אמיתיות וטובות ככל שהן מתיישבות עם התורה. לעומת זאת, אלה השייכים לקטגוריה השנייה מאמינים שהערכים החילוניים המודרניים הם הברומטר היחיד של האמת והטוב, ושכל המערכות האחרות - ובמיוחד התורה - הן רק אמיתיות וטובות ככל שהן מתיישבות עם ערכים חילוניים מודרניים.
ג) הפמיניזם בהחלט שייך לקטגוריה השנייה. וכל מי ששייך לקטגוריה השנייה, הוא אויב גדול של התורה ושל אלוהים. עכשיו הפמיניסטים העוינים בגלוי לתורה אינן האויב הגדול ביותר שלנו. הם הסרטן מבחוץ. האויב הגדול ביותר שלנו הם הגברים והנשים שמתיימרים להיות שמרנים אבל הם באמת סוכנים חשאיים למהפכנים החילוניים. אלה הם הסרטן מבפנים. הם בדיוק כמו הרבנים של תנועת הרפורמה המקורית, כמו שאול ברלין, מחבר ספר 'בשמים ראש'. ובמיוחד לגבי אלה מפעילי רשע מוסתרים, אל לנו לתת להם מקום כלשהו על השולחן שלנו, כי כל מטרתם היא להשתמש בשפה הלכתית ומוסרית כדי להיכנס למחנה שלנו, וברגע שהם בפנים, הם מתכוונים לכבוש את המערכת כולה מבפנים, ולשנות אותה באופן קיצוני כדי שתתאים לסדר היום החילוני שלהם - סדר יום השונא את התורה, וסבור כי התורה חייבת לעמוד בערכים 'שוויוניים' מודרניים 'נאורים.'
הנקודה שעשיתי קודם לכן נועדה במיוחד להבין את השקפתו של הרמב"ם על מבנה המשפחה היהודי האידיאלי, המבוסס על השקפותיו השונות במקומות שונים. מצד אחד, לאור התורה והחז"ל, הוא מאפשר בבירור לזכרים להיות בנישואים עם יותר מאישה אחת בעת ובעונה אחת. וכמובן, זה מאוד מובן למה הוא עושה את זה. מצד שני, השאלה שלי היא אם אנחנו יכולים לזהות העדפה למשפחה עם רק אישה אחת, בכתביו הפילוסופיים.
אף על פי שאני לא מקבל את כל תשובתך לעיל לנקודה מסוימת זו, ברצוני לשאול את השאלה בדרך אחרת: האם אולי יש דרגות? אולי עבור ההמונים, הרמב"ם ישמח מאוד שיהיו לו יותר מאישה אחת, אם אכן הסדרים אלה יכללו רמה בסיסית של שלום בית, וכתוצאה מכך, המשפחות הללו מייצרות אנשים התורמים לחברה בריאה . אבל אולי עבור האליטות, הוא מצפה יותר. אולי עבור האליטות הוא היה מצפה מהם להקים משפחות המייצרות לא רק אנשים הגונים אלא בני האדם המצוינים ביותר של המין האנושי כולו.
והשאלה אם כן היא, האם, בדרך כלל (ראה מו״נ ג׳ לד׳ - "כל מה שרצוי להשיגו, השקפה או מידה או מעשה מועיל, אין מביטים בו אלא לדברים שהם הרוב, ואין שמים לב לדבר מועט האירוע"), אנשים כאלה יכולים להיות מיוצרים בצורה הטובה ביותר במשפחות של אישה אחת, או משפחות של נשים רבות?
לאור דברי הרמב"ם במורה בגנות חוש המישוש, נראה לעניות דעתי כי ראוי שאדם ישא יותר מאשה אחת רק אם אין לו ילדים או שיש לו כלי זרע חזקים במיוחד ובתנאי שהוא מסוגל לפרנס את כל נשותיו בכבוד. ברם ביחס לבני אדם הממוצעים, דומני שעדיף לו לאדם לעשות את התורה לאשתו השניה.
ביחס לתקנת גרשום, אין לתקנתו כוח לחול על כלל ישראל, והכפייה שנוהגים בה בעניין זה פסולה.
יישר כוחכם על הדיונים החשובים.
מורי אדיר, כתבת: "ביחס לתקנת גרשום, אין לתקנתו כוח לחול על כלל ישראל, והכפייה שנוהגים בה בעניין זה פסולה."
1) האם אתה מתכוון שלעולם לא היתה לו הזכות להטיל תקנתו על כל יהודי בכל עת בכלל, או שאתה מתכוון שהיה לו זכות להטיל חוק זה על יהודים מסוימים בזמן מסוים, אך לא על כל היהודים - בין אם לזמן מוגבל ובין אם לנצח?
2) על פי דעתך שהוא פעל בצורה אסורה, בבקשה אתה יכול לציין את ההלכה או הלכות אשר הוא הפר.
@תלמיד משה
קרא את מאמרי בספרי: "פסיקת הלכה לפי משנה תורה להרמב"ם" ושם תראה, שאין כוח לחכם יחיד לפסוק הלכה שתחייב את כלל עם ישראל, והדברים מובאים בהקדמת רבנו למשנה תורה:
לא וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו, או לבני מדינות רבות--לא פשטו מעשיו בכל ישראל: מפני רוחק מושבותיהם, ושיבוש הדרכים; והיות בית דין של אותה המדינה יחידים, ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד.
לב לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג במנהג מדינה אחרת, ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם למד אחד מן הגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד--אין שומעין לראשון, אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון, בין אחרון.
לג ודברים הללו, בדינים וגזירות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור התלמוד...
מורי אדיר, כתבת: "ברם ביחס לבני אדם הממוצעים, דומני שעדיף לו לאדם לעשות את התורה לאשתו השניה."
אני לא מבין את המשמעות הפשוטה של המילים "לעשות את התורה" כאן בהקשר זה. בבקשה אתה יכול להביע את הנקודה הזאת במילים אחרות.
התכוונתי למה שפוסק רבנו בסוף הלכות איסורי ביאה:
"יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה--שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן: דדיה, ירווך בכל עת; באהבתה, תשגה תמיד" (משלי ה,יט)".
כלומר, אם נדמה לו לאדם שיש לו כוחות לשתי נשים, יפנה את הכוחות היתרים שלו לתורה.
תודה על תגובתך.