shimon sh

רבנו כותב בהלכות יסודי התורה ו,ח : כתבי הקודש כולן, ופירושיהן וביאוריהן-אסור לשרוף אותן או לאבדן ביד והמאבד ביד, לוקה מכת מרדות.  במה דברים אמורים, בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה.  אבל מין ישראל שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים; והואיל ודעתו כן, לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו, כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם.  אבל גוי שכתב את השם, גונזין אותו וכן כתבי הקודש שבלו או שכתבן גוי, ייגנזו. בדורנו יש הרבה ספרים שנדפסים : אם זה חומשים עם מפרשים שונים , ספרי פסיקה וכו' , ואותם מחברים בעלי מעמד גבוה מאוד בציבור(אשר הציבור בכלל לא חושד בהם ולא מוצא פגם במשנתם) , שגו חלקם במושגי האלוהות . האם גם פה יהיה מצווה לאבד את הספרים האלו , כן שכן האם יהיה מותר ללמוד את פירושיהם? גם אם נגיד שדווקא ספר תורה שכתבו מין יש לשרוף , הרי רבנו כתב " שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם" ואם כן כמעט כל ספרייה תורנית בדורנו צריכה בירור רציני? מה דעתכם?