איתי

אחחח סיפורי צדיקים... הזכרת לי איך בלעתי הכל בכפית ועשיתי גרעפס. אבל לא צריך להרחיק עד לגאייון אלא יש בימינו אנו מלאכים חסרי כנפיים שעליהם כבר שזורים סיפורי מופתים וסגפנות שלא מביישים את אלו שכבר נפטרו לפני מאות שנים. אגב זה מעלה אצלי שאלה - לכאורה, מדוע הגאייון ובעל התוניא היו יריבים זה לזה? הרי נראה ששניהם עסקו בבניית מעמד הצדיק הנשגב האלוהי הקדוש שהוא הוא היחיד שיכול לתווך בין המון העם לבורא. ממילא היו יכולים לשלב כוחות ולבנות פנתאון משותף וריווחי למדי...

תודה, ז"א שחובות הלבבות אינו נקי משיבושים? זה חדש לי, האם ידוע לך/שמעת על מקומות נוספים בספר שיש בהם סטיה מדרך האמת? למשל ראיתי בשער הביטחון פרק ג' שהוא מביא דוגמאות ל'יסורים בלא עוון' - נושא שיש עליו מחלוקת: וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה לְהַרְאוֹת סִבְלוֹ וְהַסְבָּרָתוֹ הַטּוֹבָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אִיּוֹב. וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה לְרֶשַׁע אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ וְיִבְחָנֵהוּ הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בָּעֳנִי וּבְרִישׁ וּבָחֳלָאִים לְהַרְאוֹת חֲסִידוּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ לֵאלֹהִים מִבִּלְעֲדֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נג ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם.

שלום עליכם, נניח בצד את ברכת 'עוטר ישראל' שנתקנה על עניין ספציפי, הנני שואל לעניין ברכות השחר לנשים - האם הברכות לא נתקנו כהודאה פרטית על הטובות שהשם גומל עמנו והאם לנשים אין הנאה ותועלת כמו לאנשים? אני חדש מאוד בלימוד משנה תורה ולא ידועה לי דעתו על הרמב"ם זצ"ל לגבי ברכות השחר לנשים, אבל ראיתי שכבודו רשם במקום אחר: "ברכות השחר שהן ברכות ההודיה שמברך לאחר שהוא מכיר ומודה באותו החסד שעשה עמו ה' יתברך" ובאותו מקום הביא מהמורה נבוכים: "ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות את המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית, והיא ההתקרבות לפני ה' וההימצאות לפניו..." אז אם בהודאה עסקינן ומדובר בנכס יקר המציאות כשפותחים את היום בייחוד המחשבה בבורא (ובהנחה שהרמב"ם לא הביע דעתו שאסור) האם לא ניתן לאפשר למי שרוצה בכך לומר את ברכות השחר?

תודה על התשובה החינוכית, איני מורגל בחיפוש אחר טעמים שכליים למצוות (רק טעמים מאגיים ורדיפת שכר דמיוני ולהפעיל מלאכים והזיות כיוצא) מה דעתכם לגבי אישה נשואה המכסה ראשה במטפחת, האם זה שקול כנגד הסודר שעליו נתקנה הברכה? לכאורה אם גנאי הוא לסוטה שהכהן פורע שערותיה, אולי ניתן לומר שנשואה תוכל לומר ברכת שבח זו?

תודה על האזהרה מפני ברכה לבטלה, האם לדעתך בכל זאת יהיה ניתן לברך לאחר הנחת תפילין של ראש, בהסתמך על מקורות שאפשר ללמוד מהם שתפילין נקראים פאר או שמא אינו מועיל מאחר שהברכה נתקנה על חבישת סודרא כפי שהבאתם לעיל? לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר (ישעיה סא ג) - שבמקום שיש אפר אין פאר (שבלי הלקט שם). פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ (יחזקאל כד יז)