אסא בר-דוד

יכול להיות שאני לא מחדש לאף אחד, אבל בכל זאת. יצא לי לשים לב לדבר מעניין. ביצעתי חיפוש בכל התנ"ך, משנה, תלמודים, מדרשים. בכמה וכמה כלים. וגיליתי שמעולם לא הוצמד התואר "הקדוש" לשום אדם. אך ורק לבורא יתעלה. לעיתים גם למקומות, או קבוצות כמו עם ישראל, הכוהנים. אבל מעולם שום אדם לא כונה כך. והנה במאות השנים האחרונות כל "רב" מצמיד לעצמו את התואר "הקדוש". ולי זה ברור שזה חלק מהשיטה לנטרל כל ביקורת, או ערעור מצד המאמינים. באמצעות האלהת אותם המתכנים רבנים. והפיכתם לאל בשר ודם. אוי לנו.

או משום בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. יש גזרת המלכות - צום. אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין, רצו אין מתענין. נניח שהמצב בימינו לא עונה להגדרה שלום. אך בוודאי אין גזרת המלכות. האם זה לא כפיות טובה כלפי הקב"ה להתענות על מצבה של ירושלים?