מדוע שגורה בפי רבים בעם-ישראל האִמרה: "מי שקורא את ספר הזוהר משתגע"? ובכן, רבות מחסידויות המינות למיניהן (תרתי משמע) מחריבים את דעתם של הפתאים בהחדרת ובהנחלת דמיונות והזיות אשר מטשטשים את ההבחנה אצלם בין דמיון למציאות; לא מעטים השתבשו בדעתם כתוצאה מהמפגש עם חסידויות המינות, ונגרם צער רב להורים (באסכולה הנורמטיבית) אשר השתדלו להנחיל לילדיהם דעות ישרות ונכונות במשך השנים.
כעת ניגש אל ספר הזוהר שהוא תורתם החדשה המסיתה והמדיחה את העם הנבחר, וכך נאמר בו (בר' יט ע"ב):
"כשמתתקנת הלבנה [נראה שכוונתו בשעה שהלבנה מלאה ואין בה פגימה], מתהפכות האותיות [של הפסוק:] 'הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ' [ש"ב כב, לא] – [והן-האותיות מתהפכות ל:] מגן הוא על כל אותם רוחות רעות ומזיקים שמשוטטים בעולם בפגימתה, לכל אותם שאחוזים בו באמונת הקדוש-ברוך-הוא".
כלומר, בעת שהירח מלא מתהפך פסוק מפורש בתורה, ובזכות היפוכו הקב"ה מגן על כל בני האדם "שאחוזים בו באמונה", מפני כל אותם "רוחות רעות ומזיקים שמשוטטים בעולם בפגימתה". ויש בדבריו גם דברי כפירה וגם כמה וכמה הזיות ודמיונות, וכל זה בפסקה אחת!
א) לא יעלה על הדעת שפסוק מן התורה יתהפך כי התורה הזאת לעולם לא תשתנה ולא תוחלף, וכל המעלה על דעתו שהתורה תשתנה או תוחלף פעם בחודש או פעם ביובל הוא בגדר כופר ומין שאין לו חלק לעולם-הבא, ומצוה להורידו ולא להעלותו כאשר יש סנהדרין.
ב) כיצד היפוך האותיות של הפסוק מוביל להגנה מאת ה' יתעלה? וכי הקב"ה הוא מכשף זקן שיושב בשמים ולוחש לחשים שמעניקים הגנה "לכל אותם שאחוזים בו באמונה"?
ג) בדבריו בא לידי ביטוי אמונה בשדים ומזיקים דמיוניים, ואמונה זו היא בגדר עבודה-זרה, שהרי האמונה באמיתת עבודה-זרה, ואפילו מבלי לעובדה, היא בגדר חירוף וגידוף השם הגדול והנורא, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
ד) מדבריו עולה מגרעת חמורה ביחס להקב"ה: הקב"ה תלוי במילוי הלבנה! אך ורק בשעה שהלבנה במילואה הקב"ה מסוגל ללחוש לחשים ולעוות את פסוקי התורה, כדי שיהוו מגן וצינה לכל בני האדם "שאחוזים בו באמונה"... אך בכל לילות החודש, כאשר הלבנה בפגימה כזאת או אחרת, אין בכוחו של הקב"ה להגן על יראיו מפני השדים והמזיקים! וייחוס כוחות מאגיים לכוחות על-טבעיים מבלעדי ה' יתעלה הוא עבודה-זרה, וכל-שכן ייחוס כוחות על-טבעיים אשר מזיקים ליראיו ופועלים נגד רצונו של הקב"ה, ואף מתגברים על כוחו של הקב"ה בכל לילות החודש, למעט לילה אחד באמצע החודש שבו הלבנה במילואה!
ה) אין דין ואין דיין, פסוקי התורה הם חוכא ואטלולא, שהרי היסוד התורני שבא לידי ביטוי בפסוק "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול", הפסוק הזה וכל היסוד התורני הזה נהרס לחלוטין, כאילו עזב אלהים את הארץ או שאין בכוחו להגן על יראיו, וכל השדים והמזיקים עושים בעולמו של הקב"ה כבתוך שלהם, ומזיקים ומייסרים את הצדיקים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? וכי לא לה' הארץ ומלואה, תבל וכל יושבי בה?
וראו דברי רבנו ביסוד העשירי משלושה-עשר יסודות הדת:
"והיסוד העשירי – שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר: 'עזב ה' את הארץ' [יח' ח, יב], אלא כמו שאמר: 'גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם' [יר' לב, יט], ואמר: 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' [בר' ו, ה], ואמר: 'זעקת סדום ועמורה כי רבה' [בר' יח, כ], הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה".
וראו גם את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר, כי גם את היסוד הזה הורס ספר הזוהר:
"והיסוד האחד-עשר – שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרו: 'אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספרך' [שמ' לב, לב], והשיבו יתעלה: 'מי אשר חטא לי' וכו'. ראיה שידוע לפניו העובד [את ה' והסר למשמעתו] והחוטא, לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".
עוד כותב רבנו שם בסוף רשימת שלושה-עשר היסודות:
"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
ומי שמפקפק ביסודות הללו דינו מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות וכו', אז מה יהיה דינו של אדם אשר מוחק ורומס ודורס והורס את היסודות הללו ברגל גסה ומתיימר לדבר בשם ה'?
אגב, נשים לב ללשון העילגים של מחבר ספר הזוהר: "מגן הוא על כל אותם רוחות רעות ומזיקים שמשוטטים בעולם בפגימתה, לכל אותם שאחוזים בו באמונת הקדוש-ברוך-הוא", וכי הקב"ה מגן על הרוחות הרעות והמזיקים שמשוטטים בעולם? וברור שכוונתו שהקב"ה מגן על הצדיקים מפני הרוחות הרעות והמזיקים, אחרת הקב"ה הוא רוע מוחלט חלילה, אשר מגן על הרוחות הרעות והמזיקים שמשוטטים בעולם השיממון הדמיוני של הוזי ההזיות.
***
נעבור עתה לברר מה הן הרוחות הרעות שהזכיר הצולע בשכלו (שם כט ע"א):
"ויש עֵרֶב רָב מצד של אומות עכו"ם שדומים לחיות ובהמות השדה, ויש ערב רב מצד של מזיקים, שנשמתם של רשעים הם מזיקים של העולם ממש [=כוונתו בפועל], ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין [שֵׁידה מאגדות חז"ל], והכל מעורבבים בישראל, ואין בכולם מקולל כעמלק, שהוא נחש רע אֵל אחר". ואם תמהתם מהו אֵל אחר? ובכן, מסביר המחבר הטיפש: "הוא גילוי לכל העריות של העולם, רוצח הוא, ובת זוגו סם מוות עבודה-זרה" (שם).
ראו כיצד שיבש המחבר את המושג עבודה-זרה! שהרי הוא מודה במציאות אל נוסף, אֵל של רוע דמיוני, רוצח ואכזר... ועצם דבריו הם עבודה-זרה, ואין זה משנה אם הוא מבזה אותה, שהרי הוא מודה באמיתתה ובקיומה הממשי בעולם! ואין חירוף וגידוף גדול מזה!
כמו כן, מי גילה לו שנשמתם של הרשעים נשארות בעולם ומזיקות לבני האדם החיים? או שנשמתם של החיות והבהמות מתגלגלות לתוך גופות הגויים? וכאן הוא שוב כופר ביסוד האחד-עשר לפיו הקב"ה מעניש את הרשעים בעונש כרת נצחי, ולא משאיר אותם להתעלל בצדיקים בעולם-הזה, שאין פרס גדול מזה לרשעים הארורים... זאת ועוד, בדבריו באה לידי ביטוי אמונת גלגול הנשמות המהובלת, אשר יסודה בדברי עובדי-עבודה-זרה הקדמונים.
וכמה הזיות אליליות במשפטים כל-כך קצרים! פשוט בלתי נתפשׂ!
***
נמשיך להעיר על המשך הזייתו שם (נד ע"א):
"רבי אלעזר אמר [סבתא שלך אמרה]: בשעה שהטיל נחש אותה זוהמה בחווה, היא קיבלה אותו [נדבקה באיזו 'רוח טומאה' דמיונית], וכששימש עמה אדם, הולידה שני בנים: אחד מאותו צד טמא, ואחד מצד של אדם. [...] ודאי שקָיִן היה בן של רוח הטומאה שהוא הנחש הרע היה. ובגלל שקין בא מצד של מלאך המוות, הרג את אחיו, והוא בצידו, וממנו כל המדורים הרעים ומזיקים ושדים ורוחות באים לעולם".
לפי דבריו השדים אחראים למעללים הרעים, והם ממש משליכים את יראת ה' אל פח הזבל. וכך הם גם מכשירים את תועבותיהם עם ילדים קטנים לדוגמה, וכמו כומרי הנצרות הזימתיים גם המקובלים הכעורים מאשימים איזה שדים דמיוניים שהכריחו אותם לענות ילדים קטנים.
כמו כן, לפי הזוהר הזימתי הזה, הנחש הטיל בחווה שכבת-זרע דמיונית טמאה, כך שקין לא היה למעשה בנו של אדם אלא בנו של נחש! וכמו שהוא אומר: "הולידה שני בנים: אחד מאותו צד טמא" וכו', וכבר ראינו בפירוש רש"י את היסוד להזיה הזו, שהנחש הקדמוני הדמיוני פיתה את חווה ובא עליה ברצונה, משולש אהבים זימתי ונגעל ביותר...
בדומה לזאת, כתב המחבר החובר במקום אחר (וישלח קסט ע"ב):
"רבי אלעזר אמר [לא הוא לא]: הרי אמרנו שלא ייצא אדם יחידי בלילה, וכל שכן כשהלבנה נבראה והייתה חסרה, ובארוה [לא הם לא], שהרי אז רוח טמאה שולטת, וזוהי רוח רעה. מי רעה? זה נחש הרע, ונגע זהו מי שרוכב על הנחש. רעה ונגע הם כאחד".
נשים לב, "רוח טמאה שולטת", כלומר לפי הזוהר הטמא, יש ישות אלהית על-טבעית אשר שולטת בעולם, וכופה את רצונה על מלך-מלכי-המלכים! היעלה על הדעת כדבר הזה?! ושאר משחקי המלים האליליים שלו, מלמדים על עוד ישות אלילית שנקראת "נגע" אשר היא "רוכבת" על ישות דמיונית רעה אחרת שהיא "הנחש", ואין קץ ואין סוף לכיעור.
***
וממשיך המחבר ואומר (שם):
"'וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וגו' [בר' לב, כה], רבי חייא פתח ואמר: 'לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ' [תה' צא, י]; בוא ראה, כשברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, עשה בכל יום ויום מעשהו הראוי לו [וכוונתו למעשה בראשית שנאמר בתורה בראש ספר בראשית], והרי פרשוהָ [כל זה משל יא מטומטם!] ונתבאר, ביום הרביעי עשה מאורות, ואז נבראה הלבנה חסרה אוֹר [דהיינו] שהקטינה עצמה, ומשום שהיא 'מאֹרֹת' חסר וא"ו [מלשון מאֵרה], נתן מקום לשלוט כל הרוחות והשדים ורוחות סערה ומזיקים וכל רוחות הטומאה".
כלומר, בגלל שחסר וא"ו במלה "מאֹרֹת" הקב"ה אִפשר לכל הרוחות והשדים ורוחות הסערה והמזיקים וכל רוחות הטומאה לשלוט בעולמו, ולהוריד רוע לעולם על הצדיקים ויראי שמו! כאילו עזב אלהים את הארץ והותיר אותה להשתוללות של ישויות אליליות על-טבעיות, וכאמור, זו השקפת מינות מובהקת, אשר יסודה בדברי האתאיסט הראשון אפיקורס היווני.
ובכלל, איזה מטומטם המחבר הזה! בגלל שחסר וא"ו במלה מסוימת בתורה, יש מזה ראיה לקיומם של רוחות ושדים ולכל החיזיון המחפיר והאלילי הזה?
ובשיטת החדרת הדמיונות וההזיות הרדודה הזו פעלו ופועלים הדתיים המחופשים, ואין גבול לשרבוטים המגיעים אל אזני הפתאים אשר לא יעלו בדעתם שבישראל עשו כנבָלָה הזאת.
דרך אגב, נשים לב שמחבר הזוהר האוויל הבין את אגדת חז"ל במסכת חולין (ס ע"ב) בעניין מיעוט הלבנה כפשוטה! כאילו הקב"ה ברא שני מאורות גדולים בתחילה, ורק בגלל שהלבנה ביקשה למשול לבדה הקב"ה מיעטהּ. ואם כך, הקב"ה הוא בעל מגרעת! שהרי אם הקב"ה שינה את בריאתו מכפי שהוא תכנן אותה בתחילה, סימן הוא לו שהוא שגה בתכנון הראשון. אך שכל בהמי ומוגבל של הוזה הזיות מאגיות לעולם לא יתחיל להבין עניין זה...
ואלמלא היו מלאים גם מבלעדי זה באלילות כעורה, היה ראוי להתייחס באופן נרחב יותר לשגיאה של הבנת אגדות חז"ל כפשוטן שהיא הרס מוחלט של הדת, ופתח רחב להחדרת מינות ואלילות כעורה ביותר וכמו שאנו רואים לעיל, אך קם ליה במינות דרבא מיניה.
***
והכופר המטומטם ממשיך לההביל ולהסית ולהדיח (שם):
"והרי נאמר, שכשבן אדם בחלומו [חולם חלום] ולא שולט בגופו, והגוף שוכך [=רגוע], רוח טומאה באה ושורה עליו, ולפעמים רוחות נקבות טמאות באות וקרבות אליו ומושכות אותו אליהן ומתחממות ממנו [שישאיר את הפנטזיות לעצמו], ומולידות אחר כך רוחות ומזיקים, ולפעמים נראים כמראה בני אדם, פרט לזה שאין להם שערות בראש [שישמור לעצמו ביקשתי]".
כמו כן, מה זה: "ולפעמים נראים כמראה בני אדם, פרט לזה שאין להם שערות בראש"? כלומר, הילדים של יחסי המין הדמיוניים בחלום עם הרוחות הרעות, הם שדים שנראים כמראה בני אדם קרחים! יהי רצון שה' יעקור את קֹרח ועדתו מאמיני ההזיות הללו, אשר כופרים בתורת משה הישרה והטהורה, אשר חייבה אותנו להשמיד כל עבודה-זרה.
***
וכך גם נשמדת ונהרסת נפשם של הפתאים: כאשר מגיעים אליהם ייסורים מאת ה' יתעלה, לאחר שהם כשלו ונחבלו והלכו בשרירות לבם אחר מחטיאי הרבים, הם אינם מייחסים את הייסורים הללו לה' יתעלה שמייסר אותם על רשעם ומעלליהם – אלא הם מייחסים אותם לשדים ולמזיקים, וכך סכלותם מונעת מהם את התשובה, וסופם שזכות הבחירה תינטל מהם והם יוכרחו לבחור בהבל ובריק, וכמו שאומר הנביא ישעיה: (ו, י): "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ".
***
עוד בזוהר שם, המחבר מחזק בקרב הפתאים את ההזיות המאגיות (אחרי מות ע ע"א):
"נפשות הרשעים אלו הם מזיקי העולם. אמר רבי יוסי: אם כך, טוב לרשעים שנעשים מזיקים בעולם, איפה הוא עונש הגהנום? איפה הרע שעתיד להם בעולם ההוא?", לדעתו עונש הגהינם הוא העונש שניתן לרשעים שהם נשארים בעולם הזה לשוטט... ואין לי ספק שהרשעים ישמחו מאד לקבל את "העונש" הזה, לטייל בעולם חופשי-חופשי לנצח... ואף להזיק ולהתעלל בכמה צדיקים שלא מצאו חן בעיני הרשעים כאשר הם היו בחיים...
***
דוגמה נוספת (שלח-לך קנו ע"ב):
"כיון שנכנס הלילה [...] כמה קבוצות מחבלים מזיקים מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביה, והולכים וצוחקים בנפשות הרשעים ומודיעים להם דברים, מהם כוזבים ומהם אמת, ומי שנמצא ביניהם, נִתנה לו רשות לחבּל, וכל בני העולם ישנים וטועמים טעם מוות".
"הולכים וצוחקים"? ויש שאף "ניתנה להם רשות לחבל"? איזה מן צדק זה? איזה מן עונש זה? נשמע שהרשעים עושים חיים משוגעים לאחר שהם הרשיעו בעולם-הזה, שותים צוחקים ונהנים, וחלקם מקבלים אישור מיוחד להתעלל ולהרשיע! וכי לא נאמר בתהלים (צט, ד): "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ"? וכמה משתדל המחבר הפסיכופת לבזות את האל ולציירוֹ כרשע.
לא סתם כל המצוות שמקיימים שוחרי ספר הזוהר – פסולות, שהרי הם עובדי עבודה-זרה, ועוד, שהם נושאים בפיהם את שם ה' כאשר הם מפיצים את אלו הדברים. וכמה הזוי שהם קמו להתקומם על האמן הנידח ששרף את שם ה'? שהרי הם עושים זאת מדי יום ביומו!
***
נחתום בדברי רבנו מהלכות עבודה זרה (יא, טז):
"ודברים האלו [כל ענייני המאגיה וההזיות, גם אלה שאין בהם נגיעה ישירה לעבודה-זרה] כולם דברי שקר וכזב הם, והם שהטעו בהם עובדי עבודה-זרה הקדמונים [ועד ימינו] לגויי הארצות [ולישראל] כדי שינהו אחריהן [לזכות בכבוד וממון]. ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג], ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד]".
וממשיך שם רבנו:
"כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהם, ומחשב שהם אמת ודברי חכמה [כמו חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים] אבל התורה אסרה אותם [והיו מהם שהתירו רבים מהם] – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים [המפחדים מאבּולהלה] שאין דעתם שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [שם יח, יג]".