צחצוח שיניים בשבת

נשאלתי האם מותר לצחצח שיניים בשבת? ובכן, אין שום איסור לצחצח שיניים בשבת, והואיל ואין שום איסור הדבר מותר, ויתרה מזאת, לדעתי מי שאוסר לצחצח שיניים בשבת אף מבטל מצות עונג שבת, כי רבים הם בני האדם אשר נפשם נינוחת לאחר שניקו היטב את שיניהם ובפרט לפני השינה ולאחר היקיצה. אולם, המינים וצאצאיהם התגודדו גם בדין הזה, ואסרו לצחצח שיניים בשבת, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו: נדמה להם לשוטים הללו, שככל שהם יסתגפו כך הם יתקרבו לבורא-עולם, ואינם מבינים שעבירה חמורה בידם ולא רק מפני שהם מבטלים מצות עונג שבת ונכשלים ונחבלים בהבלים פרו-נוצריים – אלא ובעיקר מפני שהם אינם מבינים מהי הקִּרבה האמיתית הרצויה לפני בורא-עולם, והיא הַדַּעַת את ה'.

מכל מקום, המינים וצאצאיהם הארורים אוסרים לצחצח שיניים ועד כמה שראיתי הם מנמקים זאת בארבע הזיות מוחלטות: 1) איסור ממרח; 2) איסור הוצאת דם; 3) איסור יצירת קצף; 4) איסור סוחט, שהרי סיבי מברשת השיניים "נסחטים" ולפי דמיונם מדובר באיסור תורה.

ובכן, ביחס לאיסור ממרח, כך פוסק רבנו בהלכות שבת (יא, ה–ו):

"וכן המוחק מן העור כדי לעשות קמיע – חייב, ואיזה הוא מוחק? זה המעביר שיער או הצמר מעל העור [השיער האמור הוא שְׂעַר הפרות או העזים, והצמר האמור הוא צמר הכבשים] אחר מיתה, עד שיחליק פני העור. [...] המורט נוצה מן האברה – הרי זה תולדת מוחק וחייב, וכן הממרח רטייה [דהיינו המחליק את פני הרטייה בשעווה וכו' כדי שלא תכאיב לפצע] כל שהוא, או שעווה, או זפת, וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פנים – חייב משום מוחק".

נמצא, שמהותו של איסור ממרח הוא החלקת פני משטח מסוים כגון בשעווה או זפת וכיו"ב – ולכן אין שחר להזיות המינים לפיהם איסור ממרח הוא איסור פיזור חומר, כגון משחת שיניים או סבון. אלא, כל האיסור הוא להחליק וליישר את פניהם של הרטייה או העור וכיו"ב. והנה הלכה נוספת בעניין זה בהלכות שבת (כג, יא): "הממרח [=המחליק] רטייה חייב משום מוחק [=מחליק] את העור, לפיכך אין סותמין נקב בשעווה וכיוצא בה שמא ימרח". וגם מהלכה זו עולה שאיסור ממרח הוא איסור יישור משטח כלשהו, שהרי חכמים הוסיפו ואסרו משום ממרח סתימת נקב בשעווה, לא משום מירוח השעווה, אלא משום יישור השטח שהיה בו הנקב.

ולעניין הוצאת הדם, הואיל ולא בהכרח ייצא דם, ואין לאדם שום צורך בדם, והאדם אף אינו מתכוון להוציא דם – הרי שמדובר בדבר שאינו מתכוון המותר בשבת לכתחילה אפילו במלאכות דאורייתא. וגם אם יטענו המינים שיש לאסור צחצוח שיניים לאדם שחניכיו מדממות באופן קבוע במהלך הצחצוח, ובכן, ביחס לאדם כזה הצחצוח הוא בגדר פסיק רישיה דלא ניחא ליה אשר מותר בשבת, וכאמור, צחצוח השיניים לדעתי אף נכלל במצות עונג השבת.

וביחס לאיסור יצירת קצף, ובכן, איני רואה שום אסמכתא לאיסור הדמיוני הזה או לאיסורים דמיוניים דומים מבתי המינות של השוטים האורתודוקסים – ואם הם אוסרים ליצור קצף בשבת, הרי שעליהם לאסור גם רחיצת ידיים בסבון נוזלי שהרי נוצר קצף בשפשוף הידיים. כמו כן, אם אסור ליצור קצף, הרי שיש לאסור מזיגת משקאות תוססים לתוך הכוס שהרי נוצר בזה קצף, ואפילו לטלטל את הבקבוק אסור שמא ייווצר קצף, וברור שאסור לשתות סודה וכו', שמא האדם יערבב את משקה הסודה בתוך פיו וייצור קצף, ואין גבול לַשּׁוֹטוּת ולמינות.

ולעניין איסור סוחט, פסק ההלכה הוא שאין סחיטה בשיער: "ואין סחיטה בשיער" (שבת ט, יא) כל-שכן בסיבים סינטטיים וכל-שכן בסיבים הסינטטיים העבים שיש במברשת השיניים.

"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת" (מש' א, כב).