קיבלתי תגובה ל"קול הקורא" האחרון (אפשר לראותו במדור פניני רס"ג כאן), בקטע שדן בפירושו של רס"ג למשלי (ל, ה-ו).
וזה לשון התגובה:
שלום.
ומה הסיבה שהיהודים בתימן סבלו כל כך?
כל כך הרבה תינוקות, נערים, בחורים וזקנים ויולדות מתו במחלות משונות, ברעב ובצמא.
מדוע סבלו מהשפלות ומגירושים בתוך תימן?
מדוע כל כך הרבה ילדים ותינוקות התייתמו משני הוריהם?
מדוע היה דילול נוראי של תינוקות, שאישה שילדה עשרה נשאר לה ילד אחד בחיים?
למה?
ותשובתי:
הם היו הוזי הזיות קשות, הם זנחו את דרך אבותיהם ואבות אבותיהם ונטו אחרי הזיותיהם של רש"י, השו"ע והקבלה. ראה לדוגמה כמה הם נלחמו עם מרי יחיא קאפח רק כדי שלא לפתוח בית ספר למדעים! עד-כדי-כך התדרדרו בסכלותם!
וראה ספרי "אפיקים להרמב"ם" בראש מאמרי על המיסטיקה. ויחד עם זאת, ייסוריהם לא הגיעו לרמת ייסוריהם של המינים וצאצאיהם, ולא קרוב לכך, של השמדה שיטתית, ושל התממשות כל הקללות הכתובות בתורה, ביבשת אירופה.
והסיבה לכך היא, שהם לא שגו במינות ובאלילות כמו יהודי אשכנז ולכן הם שנאו את הגלות ואהבו את ארץ ישראל.
ובלי התימני שמעריץ את אדוניו הלבנים, ומגן בחירוף נפש על המינים האשכנזים וצאצאיהם לא היינו תימנים...
תודה לאל שיש אותך!