בפרק כא כתב הרמב"ם: יב מְפָרֵק, חַיָּב מִשּׁוֹם דָּשׁ, וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק; לְפִיכָּךְ אָסוּר לִסְחֹט תֻּתִּים וְרִמּוֹנִים, הוֹאִיל וּמִקְצַת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִים אוֹתָם כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים--שֶׁמֶּא יָבוֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת, כְּגוֹן פָּרִישִׁין וְתַפּוּחִים וְעַזְרוּרִין--מֻתָּר לְסָחְטָן בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שְׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה.
מרי קאפח כתב בפירוש שלו בהלכה זו, שנאסרו תותים ורימונים מפני שדרך בני אדם בזמנם היה להפיק מהם יין \ שכר וזה דומה לסחיטת הענבים. לפי זה הוא מסיק שניתן כיום לסחוט תפוזים בשבת.
ושאלתי - מדוע הוא נצרך לכל זה, הרי הרמב"ם לא כתב "אסור לסחוט תותים ורימונים וכיוצא בהם, הואיל..." משמע שגזרו רק בתותים ורימונים, ולא הניחו גזרה כללית המתחשבת במציאות המשתנה. ולמה נוסיף גזרות מעצמנו?
מעולה. תודה חברים.