משרפות המלכים הללו הן המשרפות שנזכרו בסוף הלכות אבל:
[כב] "מלך שמת -- עוקרין סוס שהיה רוכב עליו, ועגלה שהייתה מושכת בקרון שהיה יושב בו: מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה, מקום שאין עושה אותה טריפה. ומושיבין ישיבה על קברו שבעת ימים, שנאמר: 'וכבוד עשו לו במותו' [דה"ב לב,לג] -- זה שהושיבו ישיבה על קברו [כלומר מקום כינוס ולימוד ואמירת הספדים לכבודו, ומבטלים בני אדם ממלאכתן כדי להשתתף בישיבה הזו]. ונשיא שמת, אין מבטלין ישיבתו יתר על שלושים יום [משמע שאין מבטלין את בני האדם על ישיבתו הזו יותר משלושים יום]".
[כג] "מלך או נשיא שמת -- יש להן לשרוף מיטתו וכל כלי תשמישו, ואין בזה דרכי האמורי ולא משום השחתה, שנאמר: 'בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים... ישרפו לך' [יר' לד, ה]".
ראיתי בויקיפדיה את הציטוטים הבאים מהתנ"ך ובאמת מעניין איך להבין אותם בהקשר הזה?
שאול המלך ובניו, ככתוב בשמואל א', ל"א, י"ב: "וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל, וַיֵּלְכוּ כָל־הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת־גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם."
על יורם מלך יהודה נאמר: "וַיָּמָת, בְּתַחֲלֻאִים רָעִים; וְלֹא־עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה, כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו."
על המלך אסא כתוב: "וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים, מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה; וַיִּשְׂרְפוּ־לוֹ שְׂרֵפָה, גְּדוֹלָה עַד־לִמְאֹד."
בנבואת ירמיהו נאמר לצדקיהו המלך: "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ־לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ־לָךְ: כִּי־דָבָר אֲנִי־דִבַּרְתִּי, נְאֻם־ה'".