שלום,
אחת היסודות הגדולים, ואולי החשוב שבהם, שמוזכר המון גם באתר הזה, הוא 'הרחקת הגשמות'.
הרחקת גשמות זו איננה רק פסילת מראה ודמות פיזיים, אלא פסילת כל דבר שיש לו במשותף עם העולם האנושי.
העקרון העומד מאחורי היסוד הזה, הוא שלא תיתכן 'התפעלות' אצל הבורא.
כלומר, שלא כבני אדם -המושפעים מאירועים, מגיבים להם, ו'מתפעלים' מהם - אין אצלו ית' מאומה מכל זה.
וכאן אני שואל:
איך הבנה בסיסית זו מסתדרת עם אמונת 'שכר ועונש'?
שהרי מהו 'שכר ועונש' אם לא תגובה ו'התפעלות' של הבורא לאור מעשי האדם??
יותר מכך:
כיצד ניתן בכלל לומר שאלוהים 'פועל' ו'עושה' משהו בכלל? שהרי כל פעולה פירושה שינוי, 'התפעלות'?
ואי אפשר לומר כתשובה, שאינספור פסוקים בתורה ובנביאים מראים לנו שאלוהים מגיב ופועל בעולם (כמו הפסוק: ''אם הלכתם עימי בקרי, והלכתי אף אני עימכם בקרי'') -
שהרי יש גם פסוק שאומר: ''וירד ה' על הר סיני'', או ''ויחר אף ה',
ואין מי שיאמר שמדובר בתיאור פיזי, אלא 'דיברה תורה בלשון בני אדם'.
אם כן, כך ניתן גם להסביר את כל אותם פסוקים בתורה בהם נראה כאילו אלוקים 'פועל' בעולם ו'מגיב' - 'דיברה תורה בלשון בני אדם'.
חג שמח ושנה טובה!
אייל ידידי,
למד היטב את שלושה-עשר היסודות שבפירוש המשנה (מהד' מָרי בלבד), ותמצא שהוא נותן מקורות בתוך הסבר היסודות עצמם. אתה יכול גם לעיין בפירושו של מָרי לפרק השלישי שבהלכות תשובה, שם רבנו למעשה מתמצת את יסודות הללו.
אין לי ספק שרבנו לא אמר שום יסוד מדעת עצמו, אלא על-סמך הדברים שהוא ראה אצל חז"ל. ויתרה מזאת, לאחר שתעיין בהם תמצא, שרוב הדברים אם לא כולם, אינם זקוקים לראיה והוכחה כי הם ברורים ופשוטים כשמש בצהריים.
כגון לדוגמה שלילת הגשמות, ואחת הראיות לחשיבותה היא ממה שנאמר בתורה: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה". או מדברי חז"ל שאמרו בבראשית רבה בעניין הפסוק: "נעשה אדם בצלמנו", אשר תיארו את משה רבנו אומר להקב"ה: מדוע אתה נותן פתחון פה למינים?
הנני שולח לך את הקדמת רבנו לפרק חלק, וכן את המורה בקובץ PDF, אך אני מציע לך ללמוד את המורה מתוך ספר עם ההערות של מָרי, או מתוך מאמריי בסדרת "מורה הנבוכים" (תמצא את הסדרה בקטגוריות שבבלוג הראשי). בסדרה זו אני עובר פרק-פרק ומבאר אותו, עד עתה הגעתי לפרק כה שבחלק הראשון.
בהצלחה רבה.
דניאל היקר,
ציטטת מתוך מורה הנבוכים כמדומני, אך לא מתוך מהדורתו של מָרי, והדבר מקשה עלי להבין בדיוק למה אתה מתכוון, אנא להבא צטט ממהדורתו, אם תרצה אשלח לך במייל קובץ PDF של מהדורתו.
מכל מקום, למיטב זכרוני, הסברות הללו שרבנו מתכוון אליהן, הן לסוגיות בתלמוד שנוגעות לענייני השקפה, שם אין להחיל את כללי הפסיקה התלמודיים אשר אנחנו מחילים בכל מקום שיש דיון הלכתי. אלא, במקום שיש דיון השקפתי יש להחיל את השכל הישר וכללי המחשבה באופן ענייני ופרטני לגופם של דברים.
אולם, אין ללמוד מזה ש"איש הישר בעיניו יעשה" בענייני מחשבה, חלילה וחס מכך, שהרי כל מי שמשתבש בשלושה-עשר יסודות האמונה הוא בגדר מין וכופר וחיצוני. ולא רק בשלושה-עשר היסודות הללו, יש יסודות מחשבתיים נוספים שמי שעובר עליהם עונשו כבד מאד-מאד והנזק שהוא גורם לעם-ישראל בלתי נתפש.
וכבר הבאתי לך לעיל שלוש ראיות לאמיתת השקפת הנסים במשנת רבנו, ויש עוד מקומות שרבנו מדבר על הנסים במורה, אך די במה שהבאתי. וכל מה שאמרתי לעיל בעניין הנסים ושאר ההשקפות, הכל מבוסס על השקפות רבנו במורה.
ולגבי ישעיה אחר ומה שלמדת ממנו, אל תירא ואל תחת, אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. ואין אדם אשר נולד משכיל ונבון, אלא כולנו נוסעים במסע החיים אל דרך האמת ואל ידיעת ה' וקרבתו, וזה העיקר. ואין לנו להצטער על עניין שגילינו שטעינו בו, ההיפך הגמור, עלינו לשמוח שמחה גדולה על שהקב"ה חפץ בנו וזכינו להבין את דרך האמת, ולא עזבנו את העולם ועודנו שוגים בתעייתנו.
חזק ואמץ כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך!
שלום וברכה איתמר יקר
כשאמרתי שהשלימות האחרונה באדם אין בה לא מעשים ולא מידות, התכוונתי לומר שהמפגש עים האלוהים הוא בשכלו של האדם החושב, בהכרתו.
לעולם לא אמרתי שקיום תורה ומצוות אינה הדרך למימוש מפגש זה!
ברור לי שרק על ידי קיום תורה ומצוות, מתוך ידיעת טעמן האמיתי, ובמיוחד שתי הדברות הראשונות, יוכל האיש המאמין החושב להתעלות, ולעולם לא אמרתי שהניסים והנפלאות שנעשו לאבותנו לא ארעו, ושאיני מאמין בהם חס וחלילה, רק שבתור אדם מאמין, הניסים לא מעניינים אותי כלל, כמו שאיני צריך כלל את כל עולם התורה שלא לשמה, מבחינת: והיה אם שמוע, אינני ילד קטן שצריך להפחיד אותו שלא לעבור על דברי התורה, ואינני ילד קטן שעובד על מנת לקבל פרס כלשהו. ובענין הפילוסופים, ממהותו של האדם שהוא מבקש לדעת! ואין לאדם רישות שלא להיות פילוסוף!
ההבדל ביני לבין אריסטו, שאריסטו
ביקש לדעת, וגם אם ביקש אותה מפני שהיא הטוב , הוא לא ביקש לדעת את אלוהים!
יהושוע בין נון מקנא לרבו באומרו: אלדד ומידד מתנבאים במחנה: "המקנא אתה לי? ומי יתן וכל עם ה" נביאים, כי יתן ה" רוחו עליהם! במדבר יא.
עם של פילוסופים עובדי ה"! תאר לך...
כולנו פילוסופים במידה זו או אחרת, לא מקצועיים, אך גם אתה, אם הנך אדם חושב, גם עליך ניתן לומר שהנך פילוסוף! הפילוסוף המאמין שואל את עצמו שאלות רבות באמונה, ואוי לו לאיש המאמין שאין לו שאלות.
אנא ממך איתמר, אם אני פוגע באינטליגנציה שלך, זו לא כוונתי! ואין בכונתי להכעיס את חברי הפורום הניפלא והמופלא הזה! אז אנא, תנהג כלפי לפנים משורת הדין, כדי שלא אתבייש להגיב, או לשאול כדי לדעת ולהבין!
אין לי בעולם מקום בטוח כמו אתר אור הרמב"ם! אין שני לו בכל כדור הארץ ואתה יודע את זה! גם יתר אתרי הרמבמיסטים למניהם רחוקים מדרכו של מורנו!
אני מחשיב את עצמי כתלמידו של רב אדיר,הרי עובדה היא שאני לומד ממנו וסופג ממנו דברי תורה! אמנם מן המרחקים, אבל אני לומד ממנו תורת אמת, אז מחילה ממך אם אני אומר דברים לא מובנים, או שטוטיים, זה לא בכוונה, ואם בעינך אני לא שווה את המאמץ שיסבירו לו דברים, כי אין אמת שאני מעוניין לדעת, אלא רק להתפלסף באתר אור הרמב"ם, ולהתחכם... אני?!...
כפות רגלי דרכו בישיבת מכון מאיר בירושלים בהיותי בן 23, שנה אחרי מלחמת לבנון הראשונה בה השתתפתי כחובש קרבי, אבל משהו לא הסתדר לי, ואחרי יומיים עזבתי. אינני תלמיד חכמים, רחוק מזה, אבל אני רוצה לדעת ולהבין, כי אני אדם מאמין, שמנסה לעבוד את מי שאמר והיה העולם, על פי דרכו של הרמב"ם!
ואתה יודע בדיוק כמוני, שיש רק דרדעי אמת אחד במלוא משמעות הדבר!
אין הוא מתכחש לשורשיו, לא בוחר לו את מה שנוח לו ממשנתו של רבנו, לא מבקש טובות הנאה, לא משקר! אוהב ישראל! כואב על כבודה של תורה! על כבודם של חכמים אמיתיים! כואב את הסילוף והעיוות שנעשו ונעשים בשמה של הדת! כואב את ההשפלה, את חילול ה"!
והוא זה שגם רמס, דרך, פסל מכל וכל, ואף הכריז עליו שהוא מין, מי שהיה מורי במשך עשרות בשנים! אדם שאהבתי אהבה נפשית עמוקה, וראיתי בו איש אמת ללא דופי, תלמידו של רבנו הרמב"ם בהיי הידיעה! ומתברר לי פתאם שאדם זה הינו מין בעיני מורנו, וכל עולמי קרס ברגע! אל תדרוך על פצעים פתוחים איתמר איש יקר זה לא מתאים לאדם חכם כמוך! ואתה יודע שאני קורא את כל מאמריך ולעולם לא החסרתי מכבודך, לא שיש לי כבוד עצמי חס וחלילה לי, אבל זה פוגע.
אתר אור הרמב"ם הוא גם מקומי, מבטיח לתפוס רק מקום קטן, שלא ירגישו בי, אבל אנא, אל תפגע בי.
רב אדיר ואייל היקרים!
אכן הצדק אתך אייל, אני יהודי בן 60 , הכרתיו אישית, ולמדתי את הרמב"ם על פי הבנתו ופרושו. למדתי את כל משנתו, ספריו, מאמריו, הרצאותיו בעל פה. אבל לא רק אותו למדתי, וגם אני יודע ספר! לא תיארתי לעצמי שאי פעם אזכה להיות עד למלחמת חורמה במינות והעבודה הזרה הקיימים אצל כל חכמי ישראל להיום, כפי שנלחם , באמונה איתנה, בנחישות, עם עוצמות נפש בלתי נתפסים, עם גבורה נפשית ללא גבול איש האמונה והאמת, מורנו הרב אדיר! וגם אני שותה בצמא כל מילה היוצאת מפיו וקורא בעיון כל מילה הנאמרת במאמריו! אבל עדיין אני סוחב עשרות שנים של הגות מחשבה ועיון בספריו של ישיעה, ועכשיו, על ידי עזרתו של רב אדיר, לאט לאט אוכל לעשות לי סדר בראש ובנשמה, ולמצוא את הדרך אליו יתברך שמו הקדוש! למצוא את האיזון, את קיו האמצע בין שתי הקצוות, לקבל את מה שיש לקבל, ולדעת לדחות מה שיש לדחות.
"שיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה, שאין תכליתה מעשה מן המעשים, (אמונה בניסים?) אין אומרים הלכה כפלוני".
כל מחלוקת שתהיה בין החכמים שאינה באה לידי מעשה, אלא שהוא אמונת דבר בלבד, אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם"
"כל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים, שתפול בה מחלוקת בין החכמים, לא נאמר בה הלכה כפלוני".
רב אדיר, מה הן אותן הסברות אליהן מתכוון הרמב"ם?
ישר כח רבותי החכמים, כל מאמר, כל הערה, כל תוכחה ולימוד הבא מתוך אהבת הרע, גם כאשר הוא טועה! (לא להכעיס) תתקבל באהבה!
כותב רבנו במורה (ג, כט):
"ונתגלגלו עוד [אומת הצאבה עובדי האלילים] באותו הספר הזיות גדולות שלועגים להם בעלי הדעות, והם מדמים בהם לפקפק בנסים הברורים אשר בהן ידעו אנשי הארץ שיש אלוה שופט על אנשי הארץ, כמו שאמר למען תדע כי לה' הארץ, ואמר כי אני ה' בקרב הארץ".
עוד כותב רבנו במורה (ג, לט):
"וכן כבר ידעת הדגשת התורה לזכור תמיד המכות אשר באו על המצרים, למען תזכור את יום צאתך וגו', ואמר ולמען תספר באזני בנך וגו', וראוי הוא דבר זה לכך, מפני שהן ההגדות המאמתות נכונות הנבואה והגמול והעונש, וכל מצוה המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להשרשת אותה הדעה, כבר נודעה תועלת אותה המצווה".
וראו עוד את מאמרי על הנסים (שם ניתחתי את דברי רבנו במאמר תחיית המתים):
"האם בחירתו של טראמפ היא בגדר נס?".
דניאל היקר,
האמונה בניסים ובמופתים שהקב"ה עושה לעמו היא יסוד מיסודות הדת, ובלעדיה אין דת. אמנם, בכל מקום שלא מפורש בתורה או בנביאים שמדובר בנס, רבנו ביקש להרחיק את מציאות הנסים, אך רק במקומות שהם לא פורשו.
איני יודע מדוע הארכת במלים, מה שייך עניין חטאי עם ישראל לאמיתת הנסים שהיו במעמד הר סיני לדוגמה? איני מבין, וזה עניין לדיון אחר לחלוטין.
מכל מקום, עם ישראל ראו את כל האותות והמופתים במצרים ועל ים סוף, ובמדבר, נסים רבים מאד, כמו המן לדוגמה שהיה יורד מדי יום במשך ארבעים שנים.
ועדיין הם חטאו, האם מזה אתה מסיק שלא התרחשו באמת נסים?
עליך לשאול את עצמך מדוע האדם רע מנעוריו, מדוע האדם הוא כל-כך קשה עורף, מדוע האדם נוטה אחר ההזיות והאלילות, עד כדי כך, שגם כאשר הוא רואה את האמת נכוחה, הוא עדיין מועד לפורענות... ובמיוחד עם ישראל דור המדבר שספגו אלילות במשך מאות שנים מן המצרים הזימתיים והמתועבים.
ואיני רואה בדבריך שום קושיה על יסוד הנסים.
ואינך צריך לכעוס על איתמר, כי כתבת בלשון קשה נגד יסודות הדת.
והעיקר, אם אתה מתקשה להבין דבר מה, עליך לזכור שאתה עדיין מחויב לקבל אותו, וזאת הבעיה הגדולה עם ישעיה אחר, שכל מה שהוא לא הבין בשכלו המשוחד והמזוהם לא היה קיים מבחינתו, וזאת הסיבה גם שאלישע אחר יצא לתרבות רעה. ומי שמגיע לדרך זו חזקה עליו שהוא סטה אחר הגאווה והכפירה.
קצרו של דבר, שטוף את שכלך מן ההשקפה הזו כמו שמכבסים את הבגד המלוכלך מטינופו, וזכור שיש יסודות דת שגם אם אינך מבין, הם שרירים וקיימים, ואסור לנו לכפור בהם, אלא להתפלל תמיד אל ה' יתעלה שיאיר את עינינו להבינם.
איתמר איש יקר.
אני מנסה להבין! קשה לי להשתחרר מהשפעתו של האחר! אבל זה עדיין לא נותן לך הצדקה לרדת עלי במילים קשות ומשפילות! אני בפורום כדי ללמוד! כדי להבין! ואם תרצה אני כאן כדי לשמוע דברי אמת, למצוא עזרה, עידוד, ולמצוא את דרך האמת שתוביל אותי בסופו של דבר לדעת את ה'! אם אני כותב דברים שבעינך הם כפירה חס וחלילה! זה רק מתוך אי ידיעה, ואו אי הבנה, ואו שהוליכו אותי שולל, או שפשוט אין אני מספיק אינטליגנט להבין נושאים שבשבילך הם מובנים! קצת סבלנות וסובלנות עם חלושי השכל לא תזיק לך! במקום ללמד בנחת, בחוכמה, כמו שהינו מצפים מאיש רמבמי בפורום זה, אתה רק גורם לי להתבייש לשאול ולהשתתף! ואם זו המטרה שלך בפורום, אתה גם תצליח! אתה גורם לי להרגיש שאני מין ואפיקורוס, טיפש, כופר, לא מלומד, מכעיס, ומטומטם שאיננו יודע מה הוא בכלל אומר, רק אתה חכם, נבון, מייחד, אינטליגנט, מבין, איש אמת יודע אמת, מתנהג על פי אמת, מדבר אמת וכו'... אם אינך יכול לרדת אל הנמוכים ממעמדתך, אתה לא יכול ללמד! תלמד קצת דרך ארץ, ויחס אל האחר וסבלנות מרבך אדיר!
רב אדיר היקר
האמת היא שהשלימות האחרונה אין בה לא מעשים ולא מידות אלא מחשבות בלבד! ואם איני טועה, אדם שאמונתו מתבססת על אמונה בניסים, קיים באמונתו דופי, באשר האדם מעלה את העולם לתכלית, וה" הינו ההסבר לקיומו של העולם.
עכשיו אשאל אותך, איך לפי דעתך הגיע אברהם אבינו להכרת וידיעת ה", ולא רק לפני מעמד מתן תורה, אלא, לפני קבלת הציו" לך לך!??
ואני מכיר את תשובתו של הרמב"ם על איתן זה, ואין בין דבריו זכר לעזר אלוהי ואו התערבות ניסית אלוהית לקבלת הנבואה. הכל בא מהאיש אברהם עצמו!
אינני יודע איך הגעת לומר שהרמב"ם ביקש לחזק את אמונתנו בניסים!?
ואינני מבין איך אינך מקבל את דבריו של רבנו שאמר שהאל מנבא את בני האדם!
והוא לא אמר שהאל מנבא את האדם היהודי, ואף לא אמר שהאל מנבא את מי שהוא חפץ בנבואתו! הרמב"ם אומר שכושר הנבואה היא תכונה הטבועה באדם באשר הוא אדם, כלומר יצור תבוני, ומכיון שהאדם הינו יצור תבוני, יש בכוחו, אם ירצה בכך, לשאוף להכרת וידיעת ה"! ללא התערבות ניסית! שוב, האין בקיומו של עולם ומלואו אינטרוונציה אלוהית!?
כל הדור שראו ניסים ונפלאות, ואשר צעק בהתלהבות נעשה ונשמע, הדור הזה שכתוב עליו שהאמינו בה" ובמשה עבדו, אמונתם זו החזיקה מעמד ימים מועטים!
כמה פעמים כתוב וילונו, והעם שראה ניסים ונפלאות רצה להרוג את אהרון ואת משה רבנו! על מה אנו מדברים כאשר אנו מדברים על מעמד הר סיני?
נבואה קולקטיבית?? האם האל במעמד זה ניבא את עם ישראל אשר היו עבדים במצרים ללא הכשרה נבואית, וה" בחסדו ניבא שישים ריבוא בו זמנית?!
הרי כל תורת הנבואה של הרמב"ם מבוססת על שלילתם המוחלטת של כל התואורים ונדרשת לזה הכשרה ולימוד!
מה באמת ראה, ומה קלט העם במעמד זה לפי דעתך? האם לפי דעתך מעמד הר סיני התרחש במציאות, או אולי הכל במראה הנבואה?!
ואם כן התרחש מעמד אדיר וחד פעמי זה בהיסטוריה האנושית, איך תסביר שמעמד זה לא עשה שום רושם, לא על המצרים, לא על עמלק, ולא על רוב רובה של האנושות?! ואפילו לא עשה רושם "אמיתי" על רוב אלו שחיו מעמד זה.
וההיסטוריה המקראית מדברת בעד עצמה!
יום לפני מותו אומר משה רבנו:
כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי.
עם ישראל לא ראה ניסים ונפלאות במשך אלפיים שנה, אבל עובדה מדהימה שקשה לתפוס היא שהעם המשיך להאמין בה" ולקיים תורה ומצוות ללא ארץ, ללא מדינה, ללא מנהיג!
שום ניסים ונפלאות לא הצליחו להחזיר בתשובה נפש אחת מישראל!
קבלת עול תורה ומצוות לא קשורה, לא בניסים ונפלאות, לא באותות ומופתים, לא בשום דבר, הבא מן החוץ אל האדם, אלא האדם ברצונו וכוחותיו השיכליים מגיע אל המטרה או שאינו מגיע אליה.
מכל בעיות הפילוסופיות לגבי האמונה, אני הקטן עדיין מתקשה להבין למה מתכוונים החכמים, כאשר הם מוציאים מפיהם את המילים: בעזרת ה"! עזר ה"!
השכל, התבונה, הרצון החופשי, הם אלה מלאכיו של האדם ומהותו של האדם להיות פילוסוף, ואם ירצה גם להתנבא, הכל תלוי בו, ובצלם אלוהים שבו.
דניאל היקר,
לצערי לא הבנת את הרמב"ם נכונה, ודומני ששוב הטעך אלישע אחר.
א) מה שרבנו כותב על הנסים, אין הכוונה בזה שהוא רוצה לצמצם את מציאות הנסים (אף שזה נכון באופן כללי במשנת רבנו), אלא שעלולים להכחיש אותם לעתיד לבוא -- כי הם מאומתים רק אצל מי שראה אותם, ולכן יש חובה לפרסם אותם ולהאמין בהם, שכך אירע בדיוק כמו שהתורה או הנביאים מתארים לנו. ובמלים אחרות, הציטוט שהבאת מרבנו, מטרתו הפוכה ממה שאמרת, כי מטרתו לחזק את אמיתת הנסים, ולהזהיר אותנו מפני שכחה האותות והמופתים של הקב"ה.
ב) לגבי ספר הכוזרי מדובר בבזבוז זמן מוחלט, אבל בכל זאת אתייחס לדבריך, הרמב"ם לא סבר שהנבואה נובעת מהאדם כמו אריסטו, כלומר, לפי אריסטו האל אינו מתערב בבריאה ולא יוזם שפע נבואי על בני האדם, אלא יצר את מערכת העולם והשפע האלהי באופן כזה, שכל מי שמגיע לדרגה מסוימת הנבואה שורה עליו באופן טבעי, אך אריסטו נכזב בהשקפתו זו, שהרי הוא לא היה נביא! ואף לא קרוב לכך, שהרי הוא היה כופר ביסודות מאד יסודיים בדת האמת.
ברם, לדעת רבנו, הנבואה היא שילוב של שני דברים: גם הכשרת האדם לקבלת הנבואה, וגם רצון אלהי להשרות שכינתו על אותו האדם בזמן מסוים.
ומדוע אמרתי שהטעך אלישע אחר? כי מגמתו, כמו מגמת כל החוקרים הכופרים למיניהם, היא לקרב את הרמב"ם ככל שאפשר לאריסטו, כדי לבטל מעליהם את כל חובות התורה המעשיות שהכבידו עליהם, כאילו ניתן לעבוד את ה' רק במחשבה, ללא קיום תורה ומצוות -- וזו כל מטרתם בעיקום הרמב"ם לכיוונו של אריסטו, דהיינו לפטור את עצמם מקיום תורה ומצוות, אשר לא היו נוחות לאותם "נאורים" אשר כל-כך אהבו את תרבות הגויים הנהנתנית והתאוותנית.
ואגב, זה דומה מאד לנצרות, אשר פוטרת את האדם מחובות מעשיות, ומותירה את הדת רק במישורים המחשבתיים המופשטים.
מכל מקום, מסיבה זו אלישע אחר היטה את רבנו לכיוון אריסטו, כאילו גם לדעת רבנו הנבואה שורה באופן טבעי על האדם ללא התערבות אלהית, כי זה מתאים למכלול השקפותיהם הכעורות על הבורא והבריאה, והכל במטרה אחת -- לבער יראת שמים מקרבם ולקיים את כל תאוותיהם הבהמיות.
רב אדיר היקר שבוע טוב ומבורך מועדים לשמחה!
בתשובתך לאייל אתה כותב: ההשקפה ש"עזב אלהים את הארץ" כופרת באמיתת הנסים, שהרי אם הקב"ה לא חידש את העולם ואינו משגיח ומתערב הרי שאין נסים בעולם -- ואם הקב"ה אינו משגיח ואין נסים, אז אין גם נבואה שהרי הנבואה היא התערבות נסית של הקב"ה בעולמם של בני האדם -- ואם אין נבואה אז אין גם תורה מן השמים, שהרי התורה ניתנה לנו בנבואה על-ידי משה רבנו. ואם אין תורה מן השמים, הרי שכל התורה שלנו, על כל הניסים שמתוארים בה וכל ההתרחשויות וחידוש העולם -- הכל בטל ומבוטל.
רבי יהודה הלוי בכוזרי מביא את המופת ההיסטורי פילוסופי להוכחת מציאות האל.
לפי ריה"ל, עצם השתלשלותה של ההיסטוריה היהודית היוצאת מגדר חוקי הטבע, מעידה על קיומו של אלוהים., בעקבות החלום שחלם, מבקש המלך הכוזרי לדעת את המעשה הרצוי בעיני האל, והוא מחליט להביא אליו לדיון בנושא האמונה ארבעה נציגים, פילוסוף, חכם נוצרי, אחד מחכמי האיסלם, ואחד החכמים היהודים המייצג את עם ישראל המהווה הוכחה לקיום האל והתורה, וכתשובה לשאלת המלך הכוזרי בעינין אמונתו, משיב לו החבר(היהודי): "אני מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב שהוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים, וכלכלם במדבר.
והרמב"ם כותב על הניסים: כל המופתים אינם אמיתיים רק למי שראם, אך לעתיד, ישוב זכרם סיפור, ואפשר שיכזב השומע!
הרמב"ם ביקש למעט ככל האפשר את משמעות מושג הנס לגבי האמונה בה"!
ואם הבנתי נכון את הרמב"ם, בניגוד גמור לעמדתו של ריה"ל שהנבואה אינה אלא השראה הבאה על האדם מן החוץ, מבחינת נס אלוהי, הוא אומר שהנבואה הנה פרי רצונו ומאמצו של האיש המאמין, בסילוקו את המחיצות המפרידות בינו לבין ה"!
כלומר, על פי הרמב"ם אין התערבות ניסית והנבואה אינה מתנה מאת ה".
אפילו נבואת משה רבנו נבעה ממנו! הוי אומר מהאיש משה עצמו שהצליח להשליט מרות כוחו השיכלי על כוחו המדמה באופן מוחלט! הוא מעצמו! מבחינת: "וישמע את הקול מדבר אליו" הוא, שהקול הזה התדבר במשה, משה לא שמע שה" מדבר אליו
אלא הוא הוא שמע את ה" כביכול "מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו!
ולגבי קדמות העולם ואו חידושו יש מאין: הרמב"ם מקעקע את שיטת הכלאם ואחר כך עובר לקעקע את השיטה האריסטוטלית המתבססת על קדמות העולם, ובזה הרמב"ם מקורי, וגם משכנע ביותר, מבחינת הקדמות או החידוש אין כל אפשרות הכרעה!
עצם היות עולם ומלואו קיימים, הרי זוהי אינטרוונציה אלוהית!
אייל היקר, האמת שרציתי לומר לך מההתחלה שכדי להבין עליך ללמוד את המורה מתחילה ועד סוף בעיון, ואז, בדרך של למידה שיטתית ומסודרת אין לי ספק שתצליח להבין, יחד עם תפילה לה' יתעלה: גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתיך.
אתה מוזמן ללמוד את המורה באמצעות אור הרמב"ם, יש סדרה של מאמרים שנקראת "מורה הנבוכים" ובה אנו מבארים את המורה פרק פרק. אך כל דרך שתבחר טובה ומשובחת. בהצלחה!
ואגב, בעניין התפילין, אשריך שזכית לקבל את האמת ממי שאמרו.
תודה רבה לכל העונים! אני על סיפוקי לא באתי, ולא מצליח להשקיט את הקושי.
מה גם, שכל משפט כמעט בתשובות, מעלה לי עוד שאלות...
אבל הכל טוב,
גם רבנו תם נשאר ב-''צריך עיון'' הרבה פעמים.
😉
אגב, איני בטוח כלל שהשאלה הזו נוגעת אך ורק לעניין הדברים שנבראו בששת ימי בראשית. כי אף שאמת הדבר שהקב"ה חקק בעולמו כללים שאם נלך בהם יהיה לנו טוב ואם נחרוג מהם יהיה לנו רע, דומני שיסוד השכר והעונש הוא מעבר לכך, וישנה השגחה קבועה על העולם בעניין השכר והעונש, ולעתים הקב"ה רואה לנכון להסיר את השגחתו מאדם או מאומה כדי להנחית עליה מכה להענישה.
ויתרה מזאת, יש להיזהר מאד מלומר: שכל הדברים כולם כבר חקוקים וטבועים מששת ימי בראשית, כי השקפה זו קרובה מאד להשקפת אריסטו ש"עזב אלהים את הארץ", והוא למעשה כבר אינו משגיח עליה, ואנו מתנהלים אך ורק על פי הכללים שהקב"ה טבע בששת ימי בראשית, ואסביר מדוע השקפה זו מסוכנת:
השקפתו זו של אריסטו נובעת מהשקפת הקדמות, כי השקפת חידוש העולם היא סוג של השגחה ונס והתערבות בעולם, שהרי הקב"ה החליט בזמן מסוים לחדש ולברוא את העולם. ואריסטו לא כן עמו, אלא "עזב אלהים את הארץ".
זאת ועוד, ההשקפה ש"עזב אלהים את הארץ" כופרת באמיתת הנסים, שהרי אם הקב"ה לא חידש את העולם ואינו משגיח ומתערב הרי שאין נסים בעולם -- ואם הקב"ה אינו משגיח ואין נסים, אז אין גם נבואה שהרי הנבואה היא התערבות נסית של הקב"ה בעולמם של בני האדם -- ואם אין נבואה אז אין גם תורה מן השמים, שהרי התורה ניתנה לנו בנבואה על-ידי משה רבנו.
ואם אין תורה מן השמים, הרי שכל התורה שלנו, על כל הניסים שמתוארים בה וכל ההתרחשויות וחידוש העולם -- הכל בטל ומבוטל.
אייל היקר,
יכולתו של הקב"ה לפעול אינה מעידה בהכרח על ריבוי בעושה הפעולות או על שינוי מהותי של עושה הפעולות. הוא אחד ושמו אחד ופעולותיו רבות לאין מספר.
פעולותיו הן שינויים ביחס אלינו, במה שהמציאות משתנה לנגד עינינו, אך ביחס אליו אין שום שינוי למרות שהמציאות סביבנו משתנה ללא הרף.
אין דבר כזה "הוא ופעולותיו אחד", כי פעולותיו אינן חלק ממנו, הן חוץ ממנו.
לגבי מסקנותיך, אכן אין אנו יכולים לדעת כלום על הבורא, למעט באמצעות לימוד על פעולותיו שמתוך לימוד הפעולות (מדעי הטבע בעיקר) אנו למדים להכיר את מי שאמר והיה העולם. וכן באמצעות שלילת הגשמות והתארים, וככל שנרבה בשלילתן כך נזכך את המחשבה ונסיר את המסכים בינינו לבורא עולם, וכל הדברים הללו הן תורות ארוכות ונרחבות במשנת רבנו הרמב"ם.
ביטויי הגשמות שבתורה נועדו להעביר לנו מסרים וללמד אותנו השקפות נכונות, שהוא משגיח ויודע ויכול וגומל ומעניש וכיו"ב. חלק מן ההשקפות הללו נאמרו בשמות משותפים כדי שהאדם יוכל להבין אותם בראשית דרכו המחשבתית, וכתבתי על כך רבות -- דיברה תורה כלשון בני אדם. ברם, יש השקפות שלא נאמרו במשלים, כי לא היה צורך בהם כמו אם תלכו עמי קרי ואלך עמכם בחמת קרי.
נאמר בתורה "וירד ה' על הר סיני" אף שהוא לא ירד מבחינה גופנית, כדי להעביר מסר שהקב"ה מרומם על כל ברכה ותהילה, וכן שהוא השרה שכינתו על הר סיני באותו מעמד נשגב. כלומר, הוא אמנם לא ירד אך בהחלט הוא השרה את שכינתו. ולגבי חרה אף ה' וכו', הוא אמנם לא כעס במובן האנושי, אך בהחלט המעשים הללו שנזכרו מאד מתועבים לפניו, והוא מעניש את העוברים עליהם.
כלומר, לא מדובר לגמרי במשלים, אלא גם בשמות משותפים לאירועים ממשיים שהתרחשו במציאות, אלא שהם התרחשו באופנים מאד נשגבים ועמוקים.
בעניין שכר ועונש, שכר ועונש הוא כפשוטו, שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים, אלא שהאופן שבו הגמול מגיע לכל אחד ואחד, נשגב מבינתנו ולעתים גם מעינינו. כמו כן, גמול של שכר ועונש אינו רק פעולה אנושית, אלא גם פעולה אלהית, אך כמובן שביטויה המעשי במציאות שונה, המלך לדוגמה מעניש במלקות או בהרג, והקב"ה מעניש באמצעים מאד מגוונים, שאין אנו יודעים בדיוק היאך הם.
אין הגשמה במה שאנחנו אומרים שהקב"ה גומל ומעניש, שהרי לא אמרנו שיש לו גוף בהכרח, אלא שהוא גומל ומעניש באופנים נשגבים מבינתנו, אך אם אמרנו שהוא יושב על כיסא רם ונישא ובו הוא שופט ודן, הגשמנו את הבורא כי ייחסנו לו גוף וכלים גופניים ותנוחת ישיבה. והוא הדין אם אמרנו שהוא ירד וכעס, ייחסנו לו בעצם האמירות הללו כלים גופניים או תכונות נפשיות אנושיות.
חגים וזמנים לששון!
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דב' ו).
שלום ומועדים לשמחה.
אני גם ינסה לתת מעין תשובה.
שאלתך אייל מעניינת. יאיר עוזרי בתשובתו כבר ענה. ואני ינסה להרחיב קצת. "כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולין למעלה והמים והארץ יורדין למטה והגלגל סובב בעגול....ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו......לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מרעין לו..."(תשובה ה,ד)
הקב"ה ברא את עולמו כפי רצונו ואין חדש תחת השמש חוקי הטבע התנהגו ויתנהגו תמיד אותו דבר(למעט ניסים שגם לפי שיטת רבנו הוטבעו בבריאה) ואדם שחוטא ויגיד שזה מקרה יקבל "חמת קרי" אבל זה גם סוג של חוק טבע שברא הקב"ה בעולמו . זה לא שהקב"ה מגיב באופן התפעלותי למעשיו של האדם ח"ו. ולעולם הבא השכר והעונש לא נמצאים תחת גמול גופני ולכן זהו שיתוף לשון של נתינה , הענשה. וכל הנביאים + ומשה רבנו אין להם השגה מהו השכר לעולם הבא וכמו שרבנו מבאר בסוף פרק שמיני של הלכות תשובה. ועל זה נאמר "עין לא ראתה אלהים זולתך".
למה הקב"ה ברא את האדם ולמה הוא ימית אותו אין לי תשובה. אבל לא עלינו התשובה נמצאת בבית העלמין:
"הרואה קברי ישראל מברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין ,וזן אתכם בדין,וכלכל אתכם בדין,והחיה אתכם בדין,ועתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא בדין.ברוך אתה יי,מחיה המתים."(ברכות י,י)
אייל היקר, נראה לי שיסוד הטעות שלך הוא שהנך משווה בין ידיעתו של הקב"ה לידיעתנו אנו, ולכן אתה מגיע למסקנה שקליטת רשמים וביצוע פעולות גם הן בגדר של שינוי התרשמות והתפעלות. עליך אפוא להבין, כי ידיעתו של הקב"ה איננה כידיעתנו, וכבר אמר לנו הקב"ה על-ידי הנביא מלאכי (ג, ו): "כי אני ה' לא שניתי", כלומר לעולם לא יתרחש שינוי פנימי מהותי באמיתת עצמותו של הקב"ה.
הדבר היחיד שמשתנה הן פעולותיו וזאת בהתאם למעשינו, אם טובים ואם חלילה רעים, וכמו שאנחנו קוראים בפרשת שמע, אם נלך בדרכי ה' ונתתי מטר ארצכם בעיתו וכו'. ובמלים אחרות, אין שום הכרח שידיעתו של הקב"ה, שאינה כידיעתנו, שהרי הוא יודע מראשית ועד אחרית, שהיא משתנה ומתפעלת כאשר היא "קולטת רשמים", אלא הקב"ה משיג באותם אופנים נשגבים מבינתנו, ופועל בהתאם.
נמצא, שהשגה אינה התרשמות, וידיעת הנמצאים אינה שינוי, רק הפעולות הנובעות מאיתו יתעלה הן שינויים ביחס אלינו, אך הוא אינו משתנה במאומה.
כמו כן, בעניין ידיעתו, אין לנו יכולת להבין כיצד הוא יודע את כל הדברים שעתידים להיות, ויחד עם זאת עקרון הבחירה שריר וקיים, ואין אנו מסוגלים להבין זאת בשכלנו, ואם ננסה להשוות את דעתנו לדעתו נגיע לפרדוקס. לפיכך, התשובה היא שאין ידיעתו כידיעתנו, ולכן אין אצלו סתירה בין ידיעת מראשית ועד אחרית, לבין אמיתת עקרון הבחירה לבני האדם שהוא עמוד התורה והמצוה.
וראה דברי רבנו בעניין זה בהלכות תשובה (סוף פרק ה):
שמא תאמר והלוא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה: ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע; אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בורייו.
דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ, מידה; ורחבה, מני ים" (איוב יא,ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה; אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר.
כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד; ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג,כ)--כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא: הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה,ח). וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם.
אבל נודע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויים בו.
שלום אייל היקר
שאלותיך יורדות עד תהום! ישר כוח! תרשה לי לתת לך רמז... ספר איוב כולו דן בשאלת השגחת ה". עיין בפירושו של הרמב"ם לספר איוב בספרו מורה הנבוכים שם הרמב"ם דן בנושא ההשגחה וידיעת ה",ואני הקטן חושב שאדם
ברמתך, יוכל להבין, מדוע אני מפנה אותך אל מורה הנבוכים, חלק שלישי, פרק כב"
שם, הרמב"ם פותח את פירושו כך: פרשת איוב המופלאה והנפלאה, הוא משל לבאור השקפות בני אדם בהשגחה.
הרמב"ם לא ידוע כנותן ציונים לפרשות, סדרות או לספרי המקרא, אך בהגיעו אל ספר איוב, כך הוא מתבטא, ויש להבין מדוע!
השם ישמור אותך אייל היקר.
אנסה להשיב לשואל הנכבד בדרך של דוגמא. אם אדם קרב את ידו לאש קיימת ונכווה. האם יחשוב שחלה התפעלות אצל האש וכתוצאה מזה שרפה את ידו.
אף בענייננו הדבר דומה. השכר והעונש ועוד אירועים או תוצאות הנראות לנו הוטבעו בעולם עם בריאתו (ואפילו בין השמשות. וד"ל) . האדם במעשיו לכאן או לכאן הוא אשר יוצר את השינוי אצלו .
אייל היקר, ההנחה שעומדת בבסיס שאלתך שגויה, מפני שאתה מניח שפעולותיו של הבורא נובעות מהתפעלות התרשמות והתעוררות, כלומר שפעולותיו מעידות בהכרח על הגשמה.
אך אין שום הכרח להניח הנחה זו, כי פעולותיו אינן מעידות בהכרח על שינוי פנימי שגרם לבורא עולם לפעול, אלא, כמו שהוא ברא את העולם שלא מתוך התפעלות או התרשמות חיצונית שעוררה אותו לפעול, כך הוא פועל בעולם ללא כל התפעלות או התרשמות חיצונית שמעוררת אותו לפעול.
ואפילו אצל בני האדם אתה מוצא פעולות שאינן נובעות מהתרשמות והתפעלות, כמו פעולות הדיין כאשר הוא פוסק את הדין, הוא מחויב לפסוק את הדין ללא עירוב שום עוררות רגשית, רק קליטת רשמים, ניתוחם, ופסיקת הדין ללא עירוב התפעלויות אשר יסיטו בהכרח את פסק הדין משורת האמת והצדק, כי הן משבשות את שיקול הדעת השכלי והמחשבתי הטהור הזך והנקי.
והקב"ה גומל ומעניש הכל כפי מה שראוי לאדם, ללא התרשמות והתפעלות, הכל בדין ישר ומדוקדק, לפי מעשיו ומחשבותיו של האדם, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. אך אין אנו יודעים היאך הוא יודע, והיאך פעולותיו נובעות מרצונו ומתממשות להתרחשויות שאנו רואים בעולמינו.
הרמב"ם ייחד פרק במורה לשאלתך (א, נד), ואתה גם מוזמן לעיין בכמה ממאמריי שעוסקים בעניין זה: "מבוא למצות ייחוד השם", "לעורר רחמי שמים?", "רש"י - ראש פרשני ההגשמה (חלק א), שם בפרק ג. ויש עוד שאיני זוכר כעת.