"רבותי מיר וועלן בענטשן"

חבר העיר לי שמא דבריי נכתבו בחמת זעם. וחששתי שמא תיעלב כי שיערתי שבמשפחתך רגילים לדבר ביידיש. והתנצלתי לפנים משורת הדין.

מכל מקום דבריי אמת ולכן לא מחקתי אותם, כי עוללי דוברי היידיש אכן רוטשו אל הסלע בשואה הנוראה. ולאחר השואה הם היו צריכים לקחת מוסר ולחדול מהשקפותיהם הטמאות וממנהגים הרעים. ולא פחות חשוב היה עליהם לזנוח את השפה הגלותית הארורה אשר מייצגת אולי יותר מכל את כל חטאיהם ופשעיהם ותעייתם החמורה מדרך האמת אשר עליה הם נדונו באלף-אלפי מיתות משונות.

אדיקותם בשפתם הגלותית הזו וגאוותם בה עם כל המינות והכפירה שהיא מייצגת, מסמלות למעשה קריאה מובהקת לאלילות ולעבודה-זרה, קריאה שהיא הפוכה ומנוגדת לחלוטין לקריאתו של אברהם אבינו "בשם ה' אל עולם"!

ואשאיר את התנצלותי לעיל כי דבריך שבאו בעקבותם נאים ויאים! יישר כוחך!

קיבלתי הערה שמא דבריי בפוסט זה היו קשים מדי, ואם מישהו נפגע מהם אני מתנצל ומחלה את פניו.

מדוע הם מתעקשים להאריך בכל השיבוש הזה, במקום לומר בקיצור: "רבותיי נברך"? וכמה הם אוהבים את מורשת אבותם הגלותית הפרו-נוצרית...

מכל מקום נראה לי כי ניתן לענות אחריהם, כי מה שאסרו חז"ל הוא לשנות מן המטבע שטבעו חכמים בברכות עצמן, בפתיחתן ובחתימתן, וכאן לא מדובר בברכה בשם ומלכות אלא בנוסח של זימון, ולכן נראה שיש להקל.

ברם, לי אני עבדך, כמה מוזרים בעיניי המשפטים הגלותיים האדומיים הללו, וכמה רחוקים הם מדת משה ומהווייתה היהודית הקדומה ועתיקת היומין. והם מזכירים לי את דרכי הגויים הארורים המרצחים עזי הפנים אשר ריטשו עוללים אל הסלע.