1) ביצה ט״ז
דאמר ר׳ שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין"
"אותה הימנו שנאמר 'שבת וינפש' כיון ששבת ווי אבדה נפש.
:יסודי התורה ד' ט
אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה
בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"
לאור דבריו של הרמב"ם, האם זה אומר שהוא חולק על טענת התלמוד כאן, או שהוא יפרש אותה בצורה מטפורית?
2) ברכות מג
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר 'כל הנשמה תהלל יה' איזהו
דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח.
כיצד נוכל להבין את ההצהרה הזאת בתלמוד לאור דברי הרמב"ם לעיל?
רבנו בהקדמתו לאבות מלמד כי לנפש יש חמשה כוחות, ביניהן כוחות שהם כוחות טבעיים כגון כוח העיכול וכוח החיות וכיו"ב.
בין הכוחות הללו הוא גם כוח המחשבה.
לכן הגעתי למסקנה שהנפש שרבנו מתאר בהקדמה לאבות היא למעשה הנשמה, אשר כוללת את כל כוחות הנפש לכל סוגיהם וביניהם גם את כוח המחשבה.
וכמו שאמרתי, כוח המחשבה הוא כוח מיוחד מכל הכוחות לכן הוא נקרא גם נפש -- צלם האלוהים
ברם, גם השכל הנקנה נקרא "נפש", והוא אינו כוח בגוף אלא חיצוני לגוף, והוא זה אשר נשאר לאחר המוות, ועליו נאמר והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
אני מניח שלאחר שתראה את הדברים עולים מתוך דברי רבנו תבין יותר, כרגע אין לך אלא דבריי, ובהמשך כמו שאמרתי אפרסם מאמר בעניין זה אם יהיה אלהים עמדי.