בימים האחרונים ידידי טל יותם ואנכי עבדכם הנאמן בוחנים דרכים למפגש ראשון לחברי מלחמת-תורה ואור-הרמב"ם, המפגש מתוכנן לחול-המועד פסח. אין אנחנו יודעים עדיין כמה אנשים יבואו, והיכן נקיימו, אך אנחנו מתכננים לקרוא לציבור ב"קול הקורא" הקרוב כדי לבדוק מי מעוניין להגיע, וכדי שנדע מה יהיה האופי של המפגש.
מה דעתכם?
אמן כן יהי רצון (וברכתך אינה קלה בעיני כמטרת אותו המדרש על אכתריאל). והאמת שאיני מצפה ליותר מעשרה במקרה הטוב. ואם עשרים זה יהיה כבר בגדר נס, ובמלים אחרות, איני חולק על ההבחנה שלך, אבל צריך להתחיל ממשהו. ואולי אפילו עדיף שהמפגש הראשון יהיה מצומצם כדי לגבש את היסודות.
וכמו שאמרתי איני מזלזל חלילה בעשרה, כי סדום ועמורה הייתה ניצלת אם היו בה עשרה צדיקים! ואפילו לא צדיקים תמימים, רק שזכויותיהם יותר מחובותיהם.
ייתכן שאתה צודק, אך ארשה לעצמי להשיב ולשאול אותך:
1) מהו הזמן המתאים לפי דעתך?
2+3) אין לקטעי אודיו או וידיאו את אותו אפקט של מפגש חי.
4) כל מפגש אשר יתפרסם באתר יהיה לו הד חברתי אפילו אם יגיעו רק עשרה אנשים, ואל נא יהא קל בעיניך שישנם עשרה אנשים אשר מוכנים להזדהות באופן גלוי עם המטרה, כי הדבר לא קל כלל, ואין לי ספק שאתה מבין זאת היטב... ואם היו עשרה אנשים בסדום היא הייתה ניצלת...
5) לא אמרתי שאנחנו במצב של "עשרות", שים לב, אמרתי שמפגש כזה עשוי להתפתח ל"עשרות" אם בשנה ואם בשנתיים ואם בשלוש ואם בארבע, מכל מקום צריך להתחיל, וכל מסע ארוך מתחיל במסע קטן.
6) אינך מכיר את משל החיצים? ובכן, לפני אחת המלחמות המפורסמות עמד המצביא לפני חייליו ואחז בידו חץ, הוא וחייליו היו בנחיתות מספרית וצבאית גדולה מול הצבא המסודר והמאומן והמצויד היטב שעמד לפניהם, וכדי לחזק את רוח עמו קם אותו מצביא ואחז בידו חץ אחד מעץ (כידוע לך חצים נעשו מעץ ורק חודם היה ממתכת), הוא שבר את החץ בקלות על ברכו. לאחר מכן הוא הרים אגודת חצים וניסה לשבור אותם על ברכו ולא הצליח, כדי להעביר מסר לעמו שאנשים מגובשים ומאוגדים ומאורגנים חזקים הרבה יותר ממה שהם חושבים אפילו אם הם מעטים.
7) איני מצפה למאומה, אלא לעשות את רצון ה' יתעלה, ואם הייתי מצפה למשהו לא הייתי מקים את אור הרמב"ם ואף לא את הפורום, שמי כמוך יודע עמד שומם במשך קרוב לשנה... ומי שיבוא יבוא, ומי שלא יבוא אללה יעינו (ה' יהיה עימו).
לעניות דעתי יש כמה תועליות, והנה כמה מהן:
1) מכיוון שהאדם הוא יצור חברתי הוא זקוק לחברה באופן כללי, ולכן נראה לי שיש צורך לגבש קבוצה של אנשים ההולכים בדרך האמת. גיבוש שכזה עשוי לחזק את רוחם של ההולכים בדרך האמת, ובמיוחד שכל-כך הרבה משלומי אמוני ישראל (או הנחשבים ככאלה) רחוקים מדרך האמת, ורואים באנשי האמת ככופרים.
2) שמיעת דברי תורה אמיתיים.
3) החלפת רעיונות לקידום דרך האמת, בבחינת "ותשועה ברוב יועץ".
4) מפגש כזה עשוי ליצור הד חברתי אשר יתרום להפצת דרך האמת.
5) אם מפגש חברתי כזה יתפתח לכנס של עשרות אנשים הדבר יבטא באופן מובהק ועוצמתי את המשך קריאתו של אברהם אבינו "בשם ה' אל עולם". שהרי התכנסות כזאת אינה יכולה להתרחש אלא-אם-כן יהיו עשרות אנשים אשר אינם חוששים מאימת הדת הפרו-נוצרית, ואינם חוששים לקרוא תיגר כנגד ההשקפות האליליות שהיא מרוממת ומקדשת, ואינם חוששים לזהות את עצמם עם המטרה.
6) ולסיום אצרף את משל החיצים, חץ אחד בלבד, חזק ככל שיהיה, ניתן לשברו בקלות רבה. לעומת זאת, אלומת חיצים אינה ניתנת לשבירה!