עיינתי במאמרך, לצערי לא התאפשר לי אלא לעבור עליו פעם אחת ודי בזריזות, להלן חוות דעתי הצנועה:
מאמרך מקיף ומתומצת מאד, נקי משגיאות מחשבתיות והלכתיות עד כמה שראיתי.
כמו כן, הנך מפרט ומחלק לקטגוריות בצורה טובה, ומסיק מסקנות מצוינות מן ההלכות לגבי מציאות חיינו.
ראוי היה להרחיב מעט בהסקת המסקנות הזו. קצרו של דבר, השלד של מאמרך איתן ומצוין.
ועתה לסגנון הכתיבה:
לעתים דבריך מתומצתים מדי וראוי להרחיב בהם מעט כדי לתת לקורא חוויה יותר ספרותית ומליצית. יתר-על-כן, לעתים משפטים מתומצתים מדי פוגמים ביכולת של הקורא להבין את הנאמר.
להבנתי, סגנונך המהותי והטכני ראוי לשיפור ולשכלול, ולכן לא הייתי ממהר לכתוב מאמרים בסדר גודל כזה.
לעתים יש לשפר את הקשר בין הפסקות, הקשרים קצרים מדי, ולא מאפשרים לקורא לעכל את הדברים.
לעניין סידור הדברים:
אני באופן אישי סבור ששימוש בפונטים שונים מבלבל ומפריע לעין הקורא, במיוחד כשבתוך פסקה אחת משתמשים בפונטים שונים.
כמו כן, אני מציע לך לחלק את המאמר הזה לחלקים.
אם תרצה, אוכל בעז"ה לערוך את המבוא של מאמרך ולשלוח לך לעיון, כהכנה לפרסום באור הרמב"ם.
אך איני יודע מתי אתפנה לכך, אני עסוק מאד ב"ה. ואף איני יכול לעבוד 24/7. הנני זקוק גם למנוחה.
בכל אופן, אם תרצה, הנני מזמין אותך לעבור פעם נוספת על הפרק הראשון של מאמרך (מההתחלה עד ביטול יצר עבודה-זרה), כאשר לנגד עיניך עומדות כל העת השאלות: מה ניתן לשפר? באיזה עניין הקורא עלול שלא להבין או להתבלבל? כיצד הנני גורם לכך שהקורא ירוץ בטקסט שכתבתי, תוך שהוא יבין את הנאמר? קצרו של דבר, שים את עצמך במקומו של הקורא, ותקרא את דבריך ממבט עינו של הקורא, ככל שניתן.
לאחר שתעשה כן פעם אחת ושנייה ושלישית (והיה ראוי לעשות כן מאה פעמים אם היה אפשר, כי רק כך משכללים את יכולת הכתיבה), שלח אלי למייל את הקובץ בקובץ WORD, ואראה מה אוכל לעשות.
נ.ב. טוב עשית שלא שילבת הערות שוליים במאמר, כמנהג האקדמיה השחצנית והמרוקנת מדעת אלהים.
עיינתי במאמרך, לצערי לא התאפשר לי אלא לעבור עליו פעם אחת ודי בזריזות, להלן חוות דעתי הצנועה:
מאמרך מקיף ומתומצת מאד, נקי משגיאות מחשבתיות והלכתיות עד כמה שראיתי.
כמו כן, הנך מפרט ומחלק לקטגוריות בצורה טובה, ומסיק מסקנות מצוינות מן ההלכות לגבי מציאות חיינו.
ראוי היה להרחיב מעט בהסקת המסקנות הזו. קצרו של דבר, השלד של מאמרך איתן ומצוין.
ועתה לסגנון הכתיבה:
לעתים דבריך מתומצתים מדי וראוי להרחיב בהם מעט כדי לתת לקורא חוויה יותר ספרותית ומליצית. יתר-על-כן, לעתים משפטים מתומצתים מדי פוגמים ביכולת של הקורא להבין את הנאמר.
להבנתי, סגנונך המהותי והטכני ראוי לשיפור ולשכלול, ולכן לא הייתי ממהר לכתוב מאמרים בסדר גודל כזה.
לעתים יש לשפר את הקשר בין הפסקות, הקשרים קצרים מדי, ולא מאפשרים לקורא לעכל את הדברים.
לעניין סידור הדברים:
אני באופן אישי סבור ששימוש בפונטים שונים מבלבל ומפריע לעין הקורא, במיוחד כשבתוך פסקה אחת משתמשים בפונטים שונים.
כמו כן, אני מציע לך לחלק את המאמר הזה לחלקים.
אם תרצה, אוכל בעז"ה לערוך את המבוא של מאמרך ולשלוח לך לעיון, כהכנה לפרסום באור הרמב"ם.
אך איני יודע מתי אתפנה לכך, אני עסוק מאד ב"ה. ואף איני יכול לעבוד 24/7. הנני זקוק גם למנוחה.
בכל אופן, אם תרצה, הנני מזמין אותך לעבור פעם נוספת על הפרק הראשון של מאמרך (מההתחלה עד ביטול יצר עבודה-זרה), כאשר לנגד עיניך עומדות כל העת השאלות: מה ניתן לשפר? באיזה עניין הקורא עלול שלא להבין או להתבלבל? כיצד הנני גורם לכך שהקורא ירוץ בטקסט שכתבתי, תוך שהוא יבין את הנאמר? קצרו של דבר, שים את עצמך במקומו של הקורא, ותקרא את דבריך ממבט עינו של הקורא, ככל שניתן.
לאחר שתעשה כן פעם אחת ושנייה ושלישית (והיה ראוי לעשות כן מאה פעמים אם היה אפשר, כי רק כך משכללים את יכולת הכתיבה), שלח אלי למייל את הקובץ בקובץ WORD, ואראה מה אוכל לעשות.
נ.ב. טוב עשית שלא שילבת הערות שוליים במאמר, כמנהג האקדמיה השחצנית והמרוקנת מדעת אלהים.
תודה על השיתוף, אעיין כאשר אתפנה בעז"ה.