נשאלתי כך:
היום, כאשר הנני מבין שאין מושג כזה של "גלגולי נשמות", איך אפשר להסביר שיש אנשים שנולדו פגומים או עם בעיות מסוימות? ואיך אפשר לשפוט אנשים כאלו בעולם-הבא כשנלקחה מהם זכות הבחירה כי הם נולדו פגומים, ומהי מטרת בואם לעולם?
תשובה:
ילדים שנולדו עם מומים קשים הם בעיקר עונש מאת ה' להוריהם על עוונות חמורים. וביחס לילדים הללו עצמם, ובכן, הם אינם סובלים כמו הוריהם ואף לא קרוב לכך, אלא, הואיל ונולדו כך יש בכוחם להתרגל למצבם. כמו כן, אם יש בהם דעת, והם בוחרים בדרך הטובה ולומדים לשמוח בחלקם ולראות את הטוב שה' העניק להם, הם גם יזכו לסיוע אלהי ולחיי אושר, סיפוק ועשייה – והם אף יהיו מאושרים פי אלף-אלפים מבני-האדם אשר נולדו שלמים והִפנו עורף לה'-אלהים-אמת, כי אלה, כל ימי חייהם מכאובים וצער ויגונות, ומחלות פיסיות ונפשיות.
לגבי מומים אשר גורמים לחוסר-דעת, הללו אינם נדונים כבני האדם הרגילים. וזה ברור.
ונראה לי שיש מטרה נוספת לבואם לעולם, והיא לעורר אותנו בני האדם הבריאים, להעריך ולשמוח על הבריאות ותקינות-החיים שהוענקה לנו, וכן להודות ולהלל ולשבח ולפאר ולרומם את ה' יתעלה יום-יום שעה-שעה על כל הטוב אשר העניק לנו. ורבים הם מקרב בני האדם "הבריאים" אשר שרויים כל ימי חייהם בדיכאון ומכורים לתרופות ולשאר מרעין בישין, וחייהם אינם חיים, ואינם שמים על לב להכיר ולהודות לה' יתעלה ויתרומם על כל הטוב שגמלם.
ואותו אדם שישב על כיסא גלגלים כל ימי חייו – יזכה לחיי הנצח בעולם-הבא, ואילו אותו שהיה לו הכל בעולם-הזה ולא העריך את בריאותו ותקינות חייו, ונכשל ונחבל בעוונות ובתאוות, יכלה את ימי חייו בבהלה וברדיפת ההבלים שמפילים אותו לתהום, עד לאבדנו המוחלט: להכרתתו מחיי הנצח – ומה תועלת יש לו עתה בהיותו בשאול תחתיה, לבריאות גופו שעברה כרוח?
לסיכום, האושר של האדם אינו תלוי במה שיש לו, אלא באופן שהוא תופשׂ את החיים, "איזהו עשיר השמח בחלקו": יש אדם שיש לו הכל והוא מכור לתרופות נגד דיכאון, ויש אדם שיושב על כיסא גלגלים והוא הצליח לרומם את חייו לחיי עשייה והשׂכלה ודעת, ולחיי משפחה ושלווה, וכן להערכת כל דבר קטן שה' יתעלה מעניק לו, עד שכל ימי חייו שמחה ואושר בחלקו.