דברי הרמב"ן: "זה נ"ל בפירוש השמועה והוא נכון וברור ועונה כהוגן. וגם אני לא ראיתי מי שקדמני בזה אלא שאי אפשר שלא הקדימו בפי' הצרפתים הבקיאים בחדרי הלכה."
1) מורי אדיר, בבקשה אתה יכול להסביר לנו מדוע מוסיא בן נ נח נחמ נחמן מתייחס להצרפתים כאל נביאים ללא רבב שיודעים הכל.
2) מה דבריו מספרים לנו על כל הבנתו את המיזם ההלכתי?
3) מה דבריו מספרים לנו על כל הבנתו את היהדות?
4) במקום אחר כתבת את המילים החשובות הבאות:
"ביחס להשמטתו של אגרות משה את "ברכוני לשלום" מהפיוט "שלום עליכם" – על כגון "חסידות" זו היו אומרים שוחרי היידיש "נוּ נוּ", כי לא רק אמירת "ברכוני לשלום" נוגעת בעבודה-זרה, אלא כל הפיוט הזה שמשבח ומפאר את המלאכים הינו בגדר עבודה-זרה, כי אסור להלל ולשבח ולפאר לשום גורם אלוהי מבלעדי ה' יתעלה (והוכחתי זאת מדברי רבנו במאמרי: "הפיוט 'שלום עליכם' – שלום שלום ואין שלום"). ועדיף שאגרות משה לא היה כותב אגרות, כי בזה שהוא פוסל את אמירת "ברכוני" הוא למעשה מצדיק את אמירת כל שאר הפיוט, מנציח את הבלי העבודה-הזרה, ואף מציג את עצמו כאילו הוא מבין גדול וזהיר מאד בענייני מחשבה... ולא לחינם אומר מָרי שחצי-גרוע גרוע מהגרוע."
בוודאי אנו יכולים לומר שמילים חכמות אלה חלות באותה מידה נמרצת, אם לא יותר, על משה בן נחמן ימ"ש. ישנם מקרים בהם שרלטן זה העמיד פנים שהוא מכבד את הרמב"ם והמדע, אך למעשה הוא היה צבוע לחלוטין. והיה עדיף לאין שיעור אם היה תוקף בגלוי את הרמב"ם מכיוון שכך יכולנו לדעת בבירור את השקפותיו האמיתיות - כלומר המיסטיקה הקבלית שלו ואהבתו המוחלטת לעובדי האלילים הצרפתים. במקום להציג את עצמו בגלוי כאויב של הרמב"ם והמדע, הוא העמיד פנים שהוא לפחות בעל ברית חלקי של הרמב"ם והמדע, כי בדרך זו הוא היה יכול לנסות להשמיד או לדלל/להמיר אותם מבפנים (וזה בדיוק מה שחב"ד עושים במערכת היחסים הערמומית הסוטה שלהם עם הרמב"ם); והאויב מבפנים תמיד מסוכן יותר מהאויב מבחוץ. אכן חצי-גרוע גרוע מהגרוע.
5) אגב, כיניתי את הרמב"ן 'מוסיה' מכיוון שמדובר בשם נשי פופולרי בדת האלילית של חב"ד - מה שהופך אותו לשם המתאים לחלוטין לְהַבֶן נחמן הרשע הזה; וכשאנחנו משלבים 'מוסיה' עם 'נ נח נחמ נחמן' כיננו בצדק את הרמב"ן כפגאני כפול - חב"ד וברסלב.
נראה שכן, בבחינת הלך הזרזיר אצל העורב, ומצא מין את מינו וניעור...
התשובה שלך מאוד משכנעת והיא מהדהדת אותי מאוד.
יש הטוענים שהסיבה שבגללה הרמב"ן העדיף את רבני הצרפתים הצפוניים על פני הרבנים הרציונליים של תקופתו היא כי הרמב"ן היה מיסטיקן/מקובל, והרבנים הצרפתיים הללו היו גם מיסטיקנים, ולכן הרמב"ן האמין שכל הבנתם את היהדות הייתה יותר נכונה ואמינה מההבנה 'השגויה' של הרציונליסטים. האם אתה חושב שזה אולי לפחות הסבר תקף חלקית לאהבת הרמב"ן לצרפתים?
בסכלותו, הוא העדיף את דרכי ההבל ההזיות והתאוות, מאשר את דרך האמת. בעניין זה יש להדגיש במיוחד את ההיתר ליהנות מכבוד תורה, שהרי צאצאי המינים לא אסרו לאכול מן התורה באיסורים גורפים כמו חז"ל ורבנו הרמב"ם, ואיך הוא היה מסוגל ליהנות מן התורה אם הוא היה דבק ומוקיר את דרך חכמי האמת?
כמו כן, יש להדגיש את העדפת אהבת הכבוד והרוממות והגדולה המדומים, כי הוא ידע היטב שצאצאי המינים יתנו לו את הכבוד הגדול הזה בעבור השירות המפוקפק שהוא העניק להם: החדרת הספק באשר לגדולתו של רבנו ואמיתת דבריו, וכן בעניין דרך המאגיה וההזיות, שהוא חיזק מאד, ודרך זו היא דרך המינים.
ואל תשכח שהרמב"ן היה בספרד הנוצרית, כך שהשפעתה של הנצרות ויהדות אשכנז במקומו היו חזקים הרבה יותר.
ובדומה לרמב"ן, כך הם כל סכלי הרבנים הספרדים שבכל דור ודור. ופעם שאל אותי אחד מדוע אני לא תוקף את הרבנים הספרדים, והשבתי לו שאין דבר כזה, כי "לוח האם" של רבני ספרד הוא "לוח אם" אשכנזי מובהק, וההבדלים במנהגים הינם הבדלים חיצוניים בלבד. ובמלים אחרות, הספרדים בימינו הם אשכנזים בעור של ספרדים, אך תפישת הדת שלהם כדת פרו-נוצרית שנועדה להפקת רווחים וטובות הנאה וכבוד וגדולה ושררה ושאר הזיות -- זהה לחלוטין.
כלומר, את שאלתך ניתן לשאול על כל "חכמי ספרד" בימינו, אשר הינם הלכה למעשה עבדים נרצעים ל"חכמי אשכנז", ומנסים לחקות אותם בכל דרך ובכל צורה. והתשובה לסכלותם ולעוורונם היא אותה תשובה: אהבת הכסף, הכבוד, התאוות, השררה, הערצת ההמונים, ההבל וההזיות, וכן תחושות עמוקות של רגשי נחיתות.
ועל כל זאת יש להוסיף: העדר אהבת ה' ויראתו, והעדפת העולם-הזה.
תלמיד משה היקר, האם קראת את סדרת מאמריי על הרמב"ן?
ושם התייחסתי גם להערצתו את רש"י הסכל, ראה:
"הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן!" חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד.