רוב האקדמאים המלמדים מדעי הרוח הם אנשי שמאל - לעתים קרובות שמאלנים קיצוניים. מניסיוני, ומבוסס על מחקרי, זה כולל את אלה המלמדים פילוסופיה יהודית של ימי הביניים. (אני המום מאלה המלמדים פילוסופיה של הרמב"ם, ובכל זאת הם עדיין שמאלנים קיצוניים!)
מדוע אכן כל כך הרבה מורים למדעי הרוח הם אנשי שמאל - אפילו שמאלנים קיצוניים?
זה לא רק באקדמיה, זה בכל מוקדי הכוח והשלטון בעולם המערבי אשר השולטים בהם אינם נבחרים על-ידי הציבור, גם בצבא, במשפט, בבנקאות, בבריאות, וכמעט בכל מקום.
והסיבה המרכזית לדעתי היא, שברגע שהאדם מגיע למוקדי הכוח ולמנעמי השלטון והשררה, הוא מבקש לעצמו דרכים והשקפות שיסייעו לו למלא את תאוותיו -- בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". והדרך השמאלנית דוגלת בראש ובראשונה בחיי חופש, זימה ומתירנות.
ובמלים אחרות, מי ששבע אינו מחפש לעצמו מלחמות, כי טוב לו והוא שבע, אלא דרכים נוספות שבהם הוא יוכל למלא את תאוותיו.
ולא לחינם אמרו חז"ל: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה...
הסיבה המרכזית לכך לפי דעתי היא, שהאקדמיה בכללותה היא גוף שמאלני אשר מקדם את אנשיו בלבד. כלומר, לא שאין אנשי רוח שאינם שמאלנים, אלא שהם פשוט לא יגיעו להיות ד"ר שמכהן באוניברסיטה וכל-שכן שהם לא יהיו פרופ'.
וגם מי שאינו שמאלני, ברגע שהוא מגיע לשם, ורואה את המצב שכולם שמאלנים, סופו להיות מושפע מהם וממנעמי השררה והיוקרה ושלל טובות ההנאה וישתף עמם פעולה, בתחילה אולי מתוך שלא לשמה, ולבסוף מתוך התלהבות גדולה.
וראוי להזכיר את פרופ' לייבוביץ' שהיה שמאלני קיצוני ביותר, אשר שנא שנאה תהומית את המתנחלים או המתיישבים, ויותר מהם הוא שנא את חיילי צה"ל, ואף העז לקרוא לחיילי צה"ל "יודו-נאצים", והדברים מפורסמים.