נשאלתי מדוע נצטווינו בהקרבת הקרבנות? והלא מטרתם לכאורה רק הרחקה מעבודה-זרה וכדברי רבנו במורה (ג, לב) – מדוע אפוא יהיה צורך בהם בבית-המקדש השלישי?
ובכן, להקרבת הקרבנות יש שתי מטרות חשובות מאד: האחת היא תשובה וחרטה: בני-האדם זקוקים מבחינה נפשית ופסיכולוגית לטקס השחיטה וההקטרה כדי להתחרט על מעשיהם ולשוב לה' יתעלה. כמו כן, יש בהבאתם טרחה רבה אשר עשויה בהחלט למנוע מן האדם להבא ללכת בדרכי ההבל. ודבר נוסף, עצם חובת הבאתם לבית-המקדש עשויה לעורר באדם יראת-שמים, שהרי החוטא עולה לירושלים לבית-המקדש, רואה את הודו ותפארתו של המקדש, ומתחזקת בקרבו יראת ה', אשר כֹּה הייתה חסרה לו ובשל העדרה נכשל ונחבל.
והשנייה, הבאת הקרבנות מאפשרת לאדם הפרטי ולאומה לחזק את הקשר שלהם עם בורא-עולם, שהרי בני האדם זקוקים לפעולות מעשיות שישפיעו ויעצבו את נפשם ורגשותיהם, ויתנו להם כוחות נפשיים כדי להמשיך ולפעול בכיוונים החיוביים והמוסריים, וכך גם תתחזק בקרבם אהבת ה' יתברך ויראתו, ויפתח הצוהר לעבדו באמת ובלבב שלם. כמו כן, הבאת הקרבנות מאפשרת לאדם לבטא את תודתו והוקרתו לה' יתעלה על כל הטוב אשר גמלהו. והכרת הטוב הזו חשובה מאד, מפני שהיא מעוררת בקרב האדם ענווה ומחזקת את אהבתו לה' יתברך.
קצרו של דבר, מטרתם העיקרית של הקרבנות היא לחזק את הקשר שבין בני האדם לבורא-עולם, וכל בני האדם זקוקים לחידוש הקשר הזה, ובמיוחד בני האדם שחטאו לפניו יתעלה.