א) יש כאלה, במיוחד בעולם האשכנזי, שמביכים מאוד מחוקי התורה בירושה. הם מאמינים שהתורה מפלה את בנות בכך שהיא נותנת את נחלת האב לבניו בלבד
אז כדי להיות מוסרי יותר מאלוהים, כבר עם 'רב' משה איסרליס הם המציאו מנגנונים חדשים שבאמצעותם בנותיהם מקבלות ירושה ?מה דעת הרמב"ם בעניין זה ב) תוך הפרה בוטה של רצון האל יש גברים רבים הנשלטים על ידי הנשים בחייהם [ונשׁים משלו בו," (ישעיה ג' יב') - "הפך מה שנדרש מהם בתחילת היצירה: ״ואל אישך תשוקתך והוא ימשול (בך״" (מו"נ ג' ח
״"לא טוב היות האדם לבדו." ואין כוונתו לאמור שבהיות האדם לבדו אין טובה כלל שהלא בראו יחידי, ואין השכל נותן שברא דבר המשולל כל טוב, אלא היותו יחידי בראשונה היתה ...לטובתו
כדי שיקדים אותה בשלטון על כל הדברים, וכשתבוא היא אחריו ותמצאנו מושל [('בכל, תראה את עצמה טפלה לו ותתחבר אליו ותציית לו.״ (רס"ג על בראשית ב' יח
וכאשר הגברים הנשלטים האלה צריכים לענות על שאלות, הם רק מציעים תשובות אשר
נשותיהם או בנותיהם או אמהותיהם מאשרות.
ג) אני לא רוצה שום תשובה מגעילה ופתטית כזאת כאן. אני רוצה לדעת בדיוק מה שהרמב"ם חושב כאן, בלי שום דאגה לשום דבר אחר או לכל אדם אחר. בבקשה אל תסובבו את דברי הרמב"ם בשום צורה
בתשובה לשאלה, אנא אל תתירו את הפחדים שלכם (אם אכן יש לכם פחדים כאלה), או את האהבה העזה שלכם לְהַנָשִׁים בחייכם, לעיוור אותכם או להטעות אותכם בכל דרך שהיא
בהתייחס רק לעצם העניין, לעניות דעתי אין שום בעיה שאדם יכתוב צוואה ויוריש לבניו או בנותיו כפי שהוא רואה לנכון, בהתאם לתקופה ולצרכיהם המיוחדים של כל בן או בת.
ואם אין צוואה, לפי התורה יש לחלק את הצוואה לבנים בלבד ולבכור פי שניים.
אך בימינו אם אדם אינו כותב צוואה ברור שהוא למעשה מוריש את נכסיו לכל בניו בשווה, כי כל אדם יודע שזהו חוק המדינה, ולכן אי כתיבת צוואה בימינו כמוה ככתיבת צוואה אשר מורישים לפיה לכל הבנים והבנות בשווה.
ובמלים אחרות, המדינה למעשה יצרה מצב שלכל אדם יש צוואה קבועה, וכל עוד אין האדם מגלה את דעתו נגדה, הוא למעשה מסכים ומאשר את חוקי המדינה בענייני הירושות והצוואות, וכאילו הוא כתב צוואה וחילק את נכסיו שווה בשווה.
תלמיד הרמב"ם הנכבד
הצגתי העתקו של מסמך מתוך הנחה שיבואו עליו תגובות מצד החברים המלומדים.
אין בכך כדי לומר 'כזה ראה וקדש'.
אולם, לו עיינת היטב במסמך חושבני שהיית מגלה שני דברים:
.א. המסמך נכתב ב-1942 בתימן הרבה לפני שמי שקראת לו 'חבר בסניף' היה קשור לזה
ב. הרי צויין במפורש שדין התלמוד שהבת אינה יורשת וזה תואם את מה שנאמר לעיל על ידכם.
לגבי פרקטיקה במקרים פרטניים זו בדיוק הסמכות של מורי הדור לפעול גם בשונה מהדין התלמודי בפרט שאין בזה עבירה על איסור. נדמה לי שגם בדברי ר' אדיר היה נשמע שבסיטואציות משתנות של דורנו ניתן לבצע התאמות
בהקשר לנושא הנדון
ברשותי מסמך מקורי שמצאתי בעיזבון מו"ז ר' שלום עוזירי זצ"ל שהיה אב"ד בעיירה מנאכ'ה שבתימן. בשנת תש"ב שלח הוא שאלה למארי יוסף קאפח לצנעא.
וז"ל השאלה: יורנו מ"ו יוסף ן' מ"ו דוד ן' מ"ו הישיש זת"ל ולכ"י, אם האיש חייב להפריש לבתו מדור בחייו, וכן אם האחים חייבים ליתן לאחותם הנשואה מדור בבית אביהם. והורנו מקום כל דין ודין, ותשובתך הרמתה מהרה תצמח.
תשובה : ידי"ן הי"ו. דע כי מן הדין אין חייב האב להפריש וגם אין האחים חייבים ליתן לה כלום ,שדין תורתנו הקדושה במקום ברא- ברתא לא תירות.
אבל נהגו אצלנו שהאחים חייבים ליתן לה מדור בבית אביה כדי לעשות לה נחת רוח שלא תלך ליטול ירושה בדין הערכאות. כל זאת באתנו על לא שמרנו בריתו עד שהגלנו והוצרכנו לירוא ממנהגי הגויים, כמו שעשו ג"כ אחינו האשכנזים שפסקו שחייב האב לצוות ליתן לבתו כדיני זכר וכל זה כדי לעשות לה נחת רוח. ע"כ.
ביחס לירושה, למיטב הבנתי כל אדם יכול לכתוב צוואה ולחלק את ירושתו כטוב בעיניו, וכמו שפוסק רבנו בהלכות נחלות (ו, יב) אשר שם מרוכזים דיני הצוואות: "כל הנותן נכסיו לאחרים [...] זכו האחרים בכל מה שנתן להן", וכל שכן שאדם יכול לחלק את ירושתו שווה בשווה -- כך לפי מיטב הבנתי.
ובמלים אחרות, כל ההלכות שנאמרו בענייני ירושה נוגעות למצב שבו אין צוואה כתובה.
ה"אפליה" הזו מתאימה לעולם שמתנהל על פי ההלכה, ובו הנשים אינן מפרנסות וכל צרכי הפרנסה והמדור מוטלים על הבעל, במצב כזה לא ראוי שאשה תיטול מן הירושה שהרי כל צרכיה ממילא מוטלים על הבעל, לעומת אחיה, שכל צרכי נשותיהם מוטלים עליהם.
לגבי היחס לנשים, הקב"ה העניק לאדם את הזכות למשול באשה כי הוא מחויב להיות שכלי ופועל בדרך כלל לפי שיקולים מחושבים ונבונים, לעומת האשה אשר נוטה יותר להחליט לפי תחושות בטן ורגשות אשר עלולים לעתים קרובות לתעתע באדם ולהטות אותו מן האמת.