נשאלתי כך: האם מותר לשבח שחצן אורתודוקסי על אתרוגו "המהודר"? הוא קנה אותו כדי שכולם יחשבו שהוא היהודי הקדוש והמהדֵּר ביותר בכל הקהילה, ומטרתו היא שכולם יתפעלו ממנו ויעריצו אותו, וכך האגו שלו ינופח וימלא במשהו את נפשו העשוקה והריקנית. בקיצור, כל מטרתו היא השגת שבחים והלל וכבוד מדומה מן הציבור, כדי לרומם את שחץ ליבו.
תשובה: גם אם אתרוגו אכן אתרוג מקורי, דהיינו גם אם אתרוגו אינו מורכב כמנהג האשכנזים ועבדיהם הנרצעים, מצוה רבה היא להתעלם לחלוטין מאותו שחצן ומאתרוגו. וכמה מגוחכים המה רודפי הכבוד למיניהם אשר קונים אתרוגים מורכבים, ונדמה להם שהם כוכבים בשמים, בעוד שאפילו לצאת ידי חובת מצות לולב אינם יוצאים, ואתרוג מינות מכוער מאד בידם.
והנני מכיר גם יוסי אחד, דרדעי אורתודוקסי רודף כבוד שמתאמץ למצוא אתרוג תימני במשקל כבד, וכל זאת כדי למשוך תשומת לב בבית-הכנסת ולפרסם תמונות שלו כדי שכולם יעריצוהו וירוממוהו לעילא-לעילא, וכך יחפה ברעש ובצלצולים מהובלים על אפסותו האנושית. ואותו יוסי לא מסתפק באתרוג תימני במשקל כבד, וראיתי שלקח לו גם לולב עבה מאד מדקל נוי (לאחר שערוסי התיר לו ליטול בלולב שכזה), ורדיפת הכבוד טמטמה אותו לגמרי. ולא אשכח איך עובד האלילים הלזה התאונן על-כך שהנני אומר על קאפח אלילו שהוא תועה ומתעה, והשבתי לו שאיני עובד את קאפח, אלא את ה' יתברך שמו, ודברי האמת הללו נותצו כגלים על עורלת אוזנו, "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם, וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה [...] וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי" (יש' מד, יח–יט).
"כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיה יג, טו).