איך אנחנו - הרציונליסטים שאוהבים את חיי האמת הרציונאלית - אמורים לחיות את חיינו בשמחה ובאושר, כשכולם סביבנו חיים חיי זיוף וטיפשות-מיסטית-פגאנית? נראה שהחיים שלנו נידונים לתסכול ובדידות. מצד אחד איננו יכולים למצוא שמחה בקרב ההמונים הילדותיים הפגאניים המטריאליסטיים, אך מצד שני אנו כה מעטים עד כי איננו יכולים לספק לכל אחד את מלוא הצרכים אשר יש לאדם כדי לחיות חיים שמחים באמת. נראה שאנחנו נידונים מכל הכיוונים. כן אנו יכולים למצוא נחמה בעובדה שאנו מנסים לחיות חיי האמת האמיתית, אך עדיין נותרה העובדה שהאדם הוא 'חיה פוליטית', וכי חיי הפילוסוף הרמבמיסט הם חיים בודדים של מאבק ותלאות. אם לא לבלוג זה הבדידות תהיה קשה מנשוא, אבל אפילו עם הבלוג מציל-חיים הזה אנחנו עדיין מנוכרים עמוקות ברובם המוחלט של היהודים, וזה די עצוב וממורמר.
מה אנשים כמונו יכולים לעשות כדי למצוא שפיות כשאנחנו רואים את כולם סביב חיים שקרים כה גדולים? יתר על כן, מה נוכל לעשות כדי למצוא שמחה חברתית יותר בחיינו? האם אנו נידונים לנצח לבידוד אינטלקטואלי וחברתי? האם זו עובדה טבעית בלתי נמנעת שחייו של הפילוסוף יהיו תמיד מלאי תסכול ובדידות? מדוע אלוהים ייצר את המערכת להיות דרך טרגית זו?
מאמר מרגש ואמיתי!!!
חזץ ואמץ הרב אדיר
מאמר זה ראוי לכול שבח
חזק ואמץ על תשובתך הרב אדיר
היה מומלץ שכולם יקראו זה בפורום שלם כמו הפרסומים שמוצגים בדף הבית
ראוי לכול בעל נפש להפנים את הדברים או חלקם לתבונתו ועבודתו לאלהים חיים