שלום הרב אדיר,
אני מהרהר בימים האחרונים במאמרים שפירסמת לאחרונה בענייני עונשים והשגחה, והגעתי מתוך כך ל'משוואה' הבאה:
אין עונש ללא עוון
איש בחטאו יומת
ילדים קטנים נענשים על עוונות עבודה זרה בלבד של הוריהם/סביהם/סבא רבא שלהם.
נמצא, כי כשילד קטן סובל ייסורים, מחלות, או מוות, יש לכך רק הסבר אחד - מישהו מאבותיו (עד דור שלישי אחורה) חטא בעבודה זרה.
האם כך נכון להתבונן על ייסורים של ילדים קטנים?
האם שני הילדים הקטנים שנהרגו לפני כמה חודשים בתאונת דרכים בשומרון, ועוד עובר במעי אימו שמת - נוכל לומר בוודאות כי עוונות של ע"ז של אבותיהם הביאו עליהם את העונש הנורא הזה?
החשבון הזה נראה ומרגיש לי פשטני מאוד ולא ראוי.
היכן אני טועה? -
במשוואה, או בתחושה?
יש להבחין בין שני עניינים:
1) בנים גדולים נענשים גם בעוון אבותיהם בשני תנאים: כאשר אבותיהם חטאו בעוון עבודה-זרה, וכאשר הם עצמם הולכים בדרכם של אבותיהם, ואף הם שוגים בעבודה-זרה. כלומר, הם נענשים בעוונם, והקב"ה מוסיף להם עונש על עונשם, דהיינו שהוא מוסיף עליהם את חטאי אבותיהם, מפני שהלכו בדרכם הרעה.
2) לעומת זאת, בנים קטנים מתחת לגיל 13 לעולם אינם נענשים בעבור מעשיהם, אלא, לעולם הם נענשים בעוון אבותיהם, בין אם אבותיהם שגו בעבודה-זרה ובין אם הם שגו בעוונות חמורים אחרים, מפני שילדים מתחת לגיל 13 נחשבים לרכוש ההורים.
ובעניין זה ראה מאמרי: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות - חלק ב", שם, בפרק ו: "מיתת תינוקות שלא חטאו", וכן בפרק ז שם: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".
אלה הן לפי דעתי התובנות המרכזיות ככל שהאדם מסוגל להבין.