כבוד אבא או כבוד שמים?

נשאלתי כך:

שלום עליכם, אשמח לעצה, אני כבר שנים שליח-ציבור (בתפילה) וחזן (מוציא ספר-תורה) בבית-הכנסת של אבא שלי. מאז שנודעתי לאתר ולדרך האמת, דרכם האמיתית של הרמב"ם וחז"ל, אני מנסה מאד לברוח מלשמש כחזן ושליח-ציבור. אין כל-כך הרבה אנשים שמוציאים אצלנו ספרי-תורה בשבת, ואני מנסה כל הזמן לחמוק מאמירת "בריך שמיה", כאילו ששכחתי להגיד את זה... מעניין שהתחילו משום מה להגיד את הדבר הטיפשי הזה גם במנחה של שבת, ואני שואל אותם: למה צריך את הדבר הזה בכלל? והתשובה כמובן: "אל תשנה".

אני משמש כחזן וכשליח-ציבור רק בשל כבודו של אבי כדי שלא לבייש אותו, ואין לי דרך שלא לשמש כחזן וכשליח-ציבור משום כבודו של אבי, שלא לדבר על כל הסליחות בראש-השנה וביום-כיפור היאך אחמוק מזה, כי לא להגיע לבית-הכנסת זה כבר יהיה יותר מדי בשביל אבי.

תשובה:

כבוד שמים גדול מכבודו של אביך. ולכן, תסביר לאביך באופן מכובד ומכבֵּד שאינך מסוגל מבחינת יסודות דתנו והשקפות האמת לשרת יותר את הציבור בחזנות ובסליחות, אם הוא יכבד את רצונך מה טוב. ואם לא, כמו שאמרתי, גדול כבוד שמים מכבודו של אביך. אגב, גם אנכי הייתי חזן ומוציא ספר-תורה וכו' שנים לא מעטות, וב"ה בשנים האחרונות איני הולך לשום בית-כנסת, אלא הנני מתפלל בביתי לפי דרך האמת ובלי כאבי ראש והזיות עמי הארצות. הריחוק מאור הזרקורים של בתי-הכנסת האורתודוקסים עשה לי רק טוב, למידות ולדעת.