בסרטון המצורף רואים את אחד מחסידיו של מנדל הטמבל מדבר אתו בהתלהבות על ביאת גואל צדק. מנדל הטמבל כנראה נעלב מכך שבלי לשים לב, אותו חסיד רומז לכך ש"גואל צדק" עדיין לא הגיע, ומנדל הטמבל כנראה ראה בכך ערעור על ההזיה שהוא ניסה להחדיר באופן אגרסיבי מאד, לפיה הוא-הוא "גואל הצדק". לפיכך, מנדל שואל את אותו חסיד בתרעומת שהוא מנסה להסתיר במאמץ רב: "אבל היכן הוא גואל צדק? מתי הוא יבוא?", כלומר למה אתה מייחל לביאת "גואל צדק"? אתה לא שם לב שהוא עומד כאן לפניך? ואז אותו חסיד עונה למנדל תשובה שעוד יותר פגעה בגאוותו, החסיד משיב לשאלתו של מנדל "מתי הוא יבוא?", כך: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תה' צה, ז; youtube.com/shorts/uDAp_pyyv_M).
מנדל רותח, החסיד הטיפש הזה לא מבין שהמשיח כבר בא?! הוא עומד לפניו והוא לא מזהה אותו! נדמה לו לאותו חסיד טיפש שהמשיח עדיין לא הגיע! מנדל משתגע, איך החסיד הטיפש הזה לא רואה שהוא עומד לפני המשיח?! כעסו של מנדל, שאותו הוא מסתיר בכל כוחו מתפרץ החוצה בכפירה פרועה קמי שמיא, כאשר מנדל משיב לאותו חסיד טיפש כך: "למה לכם להוסיף תנאי?", כלומר למה לך לתלות את ביאת המשיח בשמיעה לקולו של הקב"ה? והלא המשיח כבר כאן והוא עומד לפניך! איך אתה חסיד טיפש לא רואה ולא מבין שאני המשיח?!
והוא מוסיף: "כשהקב"ה מציב תנאים אלו ענייניו של הקב"ה, יהודי אינו צריך להציב תנאים, יהי רצון שיהיה היום ממש". כלומר, מנדל כל-כך רוצה להיות המשיח עד שהוא גוער בחסיד הטיפש וקובע שביאת המשיח איננה תלויה בשיבת עם-ישראל לה' אלהיו, זה יכול להיות "היום ממש" אפילו בלא שיבת עם-ישראל לאלהיו! בקיצור, מנדל מחליף את דבר ה': "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", ל"היום אם בקולו של מנדל תשמעו", אם רק תשמעו בקולו הנסתר של מנדל אשר כל-כך משתוקק להיות משיח כדי שתעבדוהו ותעריצוהו יותר מה'-אלהים-אמת.
יתר-על-כן, הקב"ה הוא זה שהִתנה את התנאי האמור: בתורה-שבכתב ובתורה-שבעל-פה, ולפיו עמֵּנו יזכה למלכות איתנה ולשלום בכל סביבותינו, אך ורק אם נלך בדרך ה'. לא אנחנו הם אלה שהִתנו את התנאי הזה ומחובתנו לזכור את התנאי הזה תמיד. מי שמתעלם מן התנאי הזה ודורש שמלכות ישראל תשוב למקומה ללא שיבת עם-ישראל לדרך ה', למעשה מתריס קמי שמיא וכופר בתורה ובדבר ה' בה. דבריו של מנדל בעניין זה הינם כמעשה המעפילים לאחר חטא המרגלים, שהתעקשו לעלות ולהילחם כנגד יושבי הארץ, ובסופו של דבר ניגפו. דהיינו הם ביקשו לזכות לכל הטובה שה' הבטיח לנו ללא הישמעות לציווי ה' המפורש.
ואחתום בפסק רבנו בפירושו לאבות (א, ו): "וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק מאד לרע, צריך להיזהר ממנו ולא להאמין בו טוב, כיוון שיש בו אפשרות לרע אמר: 'כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ' [מש' כו]" – כל-שכן כשעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא רע מאד, וכמעשהו של מנדל, שעשה כמעשה המעפילים וכפר בדבר ה' כדי שהשוטים יקבלוהו עליהם כאלוה.