1) מה היה הרמב"ם חושב, מנקודת מבט פילוסופית (וגם הלכתית), על אותם אנשים שבוחרים להיות צמחוניים מסיבות "מוסריות"?
1א) האם זה היה משנה לו אם האנשים האלה הם יהודים או גויים?
2) לפי השקפת הרמב"ם, האם הימנעות מאכילת מזון מבעלי חיים, דרך טובה לטפח חמלה?
2א) האם תשובתו כאן תהיה זהה לגבי יהודים או גויים, או שמא תהיה שונה?
בטקסט הבא רמב"ם משפד לכאורה את הצמחונות כאידיאולוגיה שקרית לחלוטין:
פיה"מ בבא קמא ד ג:
"כשאירע דין ישראל עם גוי, עניין הדין ביניהם כך הוא, אם היה לנו בדיניהם זכות נדון להם כדיניהם ונאמר להם כך דינכם, ואם היה טוב לנו בדיננו נדון להם כפי דיננו ונאמר לו כך דיננו.
ואל תתמה על דבר זה ואל יקשה בעיניך, כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות ואף על פי שלא חטאו, לפי שמי שאין בו שלימות המידות האנושיות אינו בכלל האדם על האמת, אבל תכלית מציאותו לצורך האדם. והמאמר בזה העניין היה צריך דבור בפני עצמו."
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%93_%D7%92#%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D
(אגב, אם מישהו יכול לשתף את התרגום של יוסף קאפח זה יהיה מעולה.)