יכול להיות שאני לא מחדש לאף אחד, אבל בכל זאת.
יצא לי לשים לב לדבר מעניין.
ביצעתי חיפוש בכל התנ"ך, משנה, תלמודים, מדרשים. בכמה וכמה כלים. וגיליתי שמעולם לא הוצמד התואר "הקדוש" לשום אדם. אך ורק לבורא יתעלה. לעיתים גם למקומות, או קבוצות כמו עם ישראל, הכוהנים. אבל מעולם שום אדם לא כונה כך.
והנה במאות השנים האחרונות כל "רב" מצמיד לעצמו את התואר "הקדוש".
ולי זה ברור שזה חלק מהשיטה לנטרל כל ביקורת, או ערעור מצד המאמינים. באמצעות האלהת אותם המתכנים רבנים. והפיכתם לאל בשר ודם. אוי לנו.
שלום וברכה, למעט ר' יהודה הנשיא אכן שום רב לא כונה "קדוש", וברור שאסא צודק בהחלט בדבריו, מפני שכל מגמתם של כומרי האורתודוקסים בימינו היא להפוך את עצמם לאלילים קדושים, כדי שיקבלו את מרותם וסמכותם ללא בחינה ובקרה של דבריהם. לגבי רבנו, יש מקום אחד שבו רבנו כינה מאן-דהו בתואר "קדושת", וזה באיגרת תימן כאשר היה צורך גדול מאד לרומם את רוחו של יעקב בן נתנאל האומלל שהיה מנהיג עדת תימן באותם ימים, מפני שהוא וכל יהודי תימן אחריו היו על סיפו של כיליון רוחני, וכבר הרחבתי בזה במקום אחר. לגבי האיגרת השנייה שצוינה קרוב לוודאי שמדובר בזיוף, ותשובותיו של רבנו זויפו באופן מחריד.
ועל תיעובו של רבנו לתארי הממסד הרבנו באופן כללי, ראו: "סלידתו של הרמב"ם מתארי הממסד הרבני", והרבה יותר מכך ראו בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה", ובעוד מקומות רבים.
וגם סימון צודק שצריך לעשות שיעורי בית לפני שמשיבים.
ר' יהודה הנשיא מכונה בתלמוד רבנו הקדוש.
באיגרות רבות של הרמב"ם מוזכר הכינוי "כבוד גדולת קדושת" או בר"ת כג"ק.