נראה לי כי אחת הסיבות לשריפת פרה אדומה היא הרחקה מעבודה זרה, כלומר כדי לחנך אותנו שדווקא בשריפת פרה שהיא סמל לעבודה-זרה (חטא העגל) עם ישראל זוכה להיטהר מהטומאה הגדולה ביותר -- ומזאת נלמד כי ניקיון המחשבה מן העבודה-הזרה וההגשמה היא עבודה גדולה וחשובה לטיהור הדעת.
וביחס לצבע הפרה כלומר שנתחייבנו דווקא באדומה, זאת בשל נדירותה, והמטרה בזה לדעת רבנו הוא כדי לצמצם את הנכנסים לבית המקדש, וזאת כדי לשמור על מורא המקדש ומורא מי שהשכין שכינתו בו.
והנה דברי רבנו במורה (ג, מז): "כבר ביארנו כי כל המטרה הייתה במקדש להביא את הפונה אליו להתפעלות, ושייראוהו וירהוהו, כמו שאמר 'ומקדשי תיראו'. וכל דבר מרומם, כשיתמיד האדם להימצא בו, ימעט מה שיש בנפש ממנו, ותמעט ההתפעלות שהייתה באה על ידו. וכבר העירו חכמים ז"ל על עניין זה ואמרו, שאין רצוי להכנס למקדש בכל עת, והסמיכו את זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך'. וכיון שזו הייתה המטרה, הזהיר יתעלה את הטמאים מלהיכנס למקדש, עם ריבוי מיני הטומאות, עד שכמעט לא תמצא אדם טהור כי אם מעטים. [...] ויהיה כל זה סיבה להתרחק מן המקדש ושלא ירגיל שם בכל עת. וכבר ידעת לשונם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. והנה במעשים הללו תתמיד היראה, ותושג ההתפעלות המביאה לכניעה שהיא המטרה. וכל שהייתה הטומאה מצויה יותר, תהיה הטהרה ממנה יותר קשה ובריחוק זמן: האהלת המתים ובפרט הקרובים והשכנים היא היותר מצויה מכל טומאה, ואין טהרה ממנה כי אם באפר פרה על אף נדירות מציאותו, ואחר שבעת ימים".
נראה לי כי אחת הסיבות לשריפת פרה אדומה היא הרחקה מעבודה זרה, כלומר כדי לחנך אותנו שדווקא בשריפת פרה שהיא סמל לעבודה-זרה (חטא העגל) עם ישראל זוכה להיטהר מהטומאה הגדולה ביותר -- ומזאת נלמד כי ניקיון המחשבה מן העבודה-הזרה וההגשמה היא עבודה גדולה וחשובה לטיהור הדעת.
וביחס לצבע הפרה כלומר שנתחייבנו דווקא באדומה, זאת בשל נדירותה, והמטרה בזה לדעת רבנו הוא כדי לצמצם את הנכנסים לבית המקדש, וזאת כדי לשמור על מורא המקדש ומורא מי שהשכין שכינתו בו.
והנה דברי רבנו במורה (ג, מז): "כבר ביארנו כי כל המטרה הייתה במקדש להביא את הפונה אליו להתפעלות, ושייראוהו וירהוהו, כמו שאמר 'ומקדשי תיראו'. וכל דבר מרומם, כשיתמיד האדם להימצא בו, ימעט מה שיש בנפש ממנו, ותמעט ההתפעלות שהייתה באה על ידו. וכבר העירו חכמים ז"ל על עניין זה ואמרו, שאין רצוי להכנס למקדש בכל עת, והסמיכו את זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך'. וכיון שזו הייתה המטרה, הזהיר יתעלה את הטמאים מלהיכנס למקדש, עם ריבוי מיני הטומאות, עד שכמעט לא תמצא אדם טהור כי אם מעטים. [...] ויהיה כל זה סיבה להתרחק מן המקדש ושלא ירגיל שם בכל עת. וכבר ידעת לשונם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. והנה במעשים הללו תתמיד היראה, ותושג ההתפעלות המביאה לכניעה שהיא המטרה. וכל שהייתה הטומאה מצויה יותר, תהיה הטהרה ממנה יותר קשה ובריחוק זמן: האהלת המתים ובפרט הקרובים והשכנים היא היותר מצויה מכל טומאה, ואין טהרה ממנה כי אם באפר פרה על אף נדירות מציאותו, ואחר שבעת ימים".