מה ההבדל בין כול מה שנכתב כאן לבין מה שמושכים ְמלכים על הנהר לסימן שתמשך מלכותן אותו דבר אלינו להסביר לילדים זה הסימן והשאר תלוי במעשים שלנו ולא מגיה ודמיונות למניהם
וכמו שאנחנו רואים, היהדות האורתודוקסית אכן גדושה בהזיות מאגיות, וכבר החליפה את התשובה לה' יתעלה בהזיות נוספות כגון הכפרות, והסליחות, ועוד.
ובכלל, איך אתה משווה בין מנהג מינים לבין הלכה של תורה-שבעל-פה? וזה כמו להשוות בין עבודת האלילים של הבודהה לבין עבודת הקרבנות במקדש, ולטעון ששני הדברים הם בגדר פולחן, אז מדוע על האחד מתחייבים סקילה ובשני זוכים למצוה? והתשובה, כי כל האחד ציוונו ה' יתעלה, ועל האחר הוזהרנו עליו. והוא הדין לכאן, על משיחת המלכים נצטווינו, ועל מנהגי מינות הוזהרנו.
ולגבי משיחת מלכים על המעיין, ראה במאמר: "סימני ראש השנה", בפרק: "משיחת המלכים כסמל".
ביום שבת דיברתי עם מישהו ששכתוצאה מהארה הדרגתית, כעת רוצה להתרחק מהדת הפגאנית של יידישקייט לעבר הדת האמיתית של היהדות. הוא סיפר לי שהוא תקוע בשני הקשיים הבאים:
1) ילדיו הצעירים עשו פרויקטים מיוחדים בבית הספר בנוגע לה'סימנים' בראש השנה, והוא לא רוצה לשבור את ליבם הנרגש ולשלול מהם את הכיף שהם באמת מצפים לו, ושעלו ידברו עם חבריהם. אז הוא מרגיש שהוא צריך להשתמש בפרויקטים שלהם בארוחה - כולל כל השירים והתפוחים והדבש וכו' ו'תפילות' מיוחדות שהילדים הביאו הביתה בהתרגשות מבית הספר, אבל מצד שני הוא לא רוצה לחנך את ילדיו להאמין בזה שטויות פגאניות.
2) בית הספר שבו ילדיו הצעירים לומדים סידר לכל אחד מילדיו להשתתף ב'תשליך' יחד עם כל הכיתה שלהם בטיול כיתתי. והאב מהסס מאוד לשלול מילדיו את ה'הזדמנות' הזו, לפיה ילדיו יהיו הילדים היחידים בכל הכיתות שלהם שיפספסו את הטיול כיתתי, מכיוון שהוא מודאג מהנזק הרגשי שזה יגרום לילדים שלו, והוא מפחד שבטווח הארוך ילדיו ישנאו וימרדו נגד הדרך הרמבמית שבה הוא רוצה לחנך אותם.
מה נוכל לייעץ לאבות כאלה לעשות בדילמות חינוכיות מסוג זה?
מה ההבדל בין כול מה שנכתב כאן לבין מה שמושכים ְמלכים על הנהר לסימן שתמשך מלכותן אותו דבר אלינו להסביר לילדים זה הסימן והשאר תלוי במעשים שלנו ולא מגיה ודמיונות למניהם
אני רוצה לומר שחובה לאמץ לקרבנו את האמונה בה' יתעלה שיסייע לנו בדרך האמת, הלא על כך כתב דוד המלך רבות בתילים?
ביום שבת דיברתי עם מישהו ששכתוצאה מהארה הדרגתית, כעת רוצה להתרחק מהדת הפגאנית של יידישקייט לעבר הדת האמיתית של היהדות. הוא סיפר לי שהוא תקוע בשני הקשיים הבאים: 1) ילדיו הצעירים עשו פרויקטים מיוחדים בבית הספר בנוגע לה'סימנים' בראש השנה, והוא לא רוצה לשבור את ליבם הנרגש ולשלול מהם את הכיף שהם באמת מצפים לו, ושעלו ידברו עם חבריהם. אז הוא מרגיש שהוא צריך להשתמש בפרויקטים שלהם בארוחה - כולל כל השירים והתפוחים והדבש וכו' ו'תפילות' מיוחדות שהילדים הביאו הביתה בהתרגשות מבית הספר, אבל מצד שני הוא לא רוצה לחנך את ילדיו להאמין בזה שטויות פגאניות.
2) בית הספר שבו ילדיו הצעירים לומדים סידר לכל אחד מילדיו להשתתף ב'תשליך' יחד עם כל הכיתה שלהם בטיול כיתתי. והאב מהסס מאוד לשלול מילדיו את ה'הזדמנות' הזו, לפיה ילדיו יהיו הילדים היחידים בכל הכיתות שלהם שיפספסו את הטיול כיתתי, מכיוון שהוא מודאג מהנזק הרגשי שזה יגרום לילדים שלו, והוא מפחד שבטווח הארוך ילדיו ישנאו וימרדו נגד הדרך הרמבמית שבה הוא רוצה לחנך אותם.
מה נוכל לייעץ לאבות כאלה לעשות בדילמות חינוכיות מסוג זה?