כידוע, הרמב"ם נולד בערב פסח - באופן-סמלי בדיוק בזמן כדי להביא חירות מונותאיסטית לעם היהודי. ברית המילה שלו - הטקס המאחד את האומה המונותאיסטית - הייתה ביום השביעי לפסח, כלומר היום שבו היהודים סוף סוף ראו את אדוניהם האלילים מתים. נכון שהרמב"ם לא היה מייחס שום משמעות קסומה מיסטית לצירוף מקרי לידתו ומילתו עם תאריכים יהודיים ספציפיים. אך ברגע שהאירועים הללו קרו עכשיו, בוודאי שיש לנו סיבה נוספת ליהנות משני התאריכים היהודיים המשמעותיים האלה בשמחה יתרה, ועם השראה נוספת לנו לחקות את הרמב"ם.
האם האמור לעיל הוא נקודת מבט מוצדקת וזקופה?
מאין אנו יודעים בוודאות שרבנו אכן נולד בערב פסח?
האם יש לכך ראיה מוצקה?
איתמר, מה היא מידת הערצה מוגזמת ולא רצויה כלפי הרמב"ם?
איני מנסה לחקות את הרמב"ם, אמנם מדובר באישיות חשובה מאד אך לכל אחד ייעודו שלו; מה יהיה שכרך לעומתו עד סוף ימיך? רק ה' יודע מעלתו של אדם. ולפי דעתי נחמד לראות עובדות כאלה כמו שנולד בערב פסח, אך להתעמק בכך? לחגוג זאת? בזבוז זמן אשר עלול לזלוג להערצה מוגזמת ולא רצויה.