אחד מחבריי שאלני את השאלה שבכותר, והוסיף שהכומרים האורתודוקסים כמובן מחמירים ופוסקים שעל הילד לעבור "גיור לחומרה" בהיותו כבן שלוש-עשרה שנה. אך כפי שיוּכח לקמן הם שוב נכשלים ונחבלים בהזיות שחץ פרו-נוצריות בסברם שזהות הולד נקבעת לפי הביצית – שהרי לפי תורת-האמת זהות הולד נקבעת באופן ברור לפי היולדת שהוולד יצא מרחמהּ!
ושמא יַקשה המקשה ויאמר, והלא בעת מתן תורה לא היו מעבדות לשאיבת ביציות ולא היו טיפולי הפריית מבחנה, אם כן לכאורה, לא ניתן לקבוע שזהות הולד אינה נקבעת לפי הביצית מכך שהתורה לא ציינה זאת במפורש, שהרי המציאות הזו לא הייתה קיימת בעת מתן תורה. ובכן, מי שיטען כזאת כופר למעשה ביסוד מיסודות הדת, לפיו תורת משה נצחית והיא ניתנה לנו ממקור אלהי, שהרי איך יעלה על הדעת שהקב"ה ייתן תורה, ולא יידע שבמהלך התפתחות האנושות המדע יתקדם באופן כזה עד שתתאפשר תרומת ביצית והפריית מבחנה? אלא, אין לי ספק שהקב"ה ידע זאת בידיעתו שאיננה כידיעתנו, ואף-על-פי-כן הוא לא הניח לנו בתורה שום מקום ללמוד שזהות הולד נקבעת לפי הביצית ולא לפי האשה שהוולד יצא מרחמהּ.
וכך פוסק רבנו הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (טו, ג): "זה הכלל: בן הבא מן העבד, או מן הגוי, או מן השפחה, או מן הגויה – הרי הוא כאימו, ואין משגיחין על האב". כלומר, לעולם רחם האשה הוא הקובע, ואם יש לייחס חשיבות לביצית הגויה היה ראוי לעשות כן גם לזרע הגוי.
"אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ [...] וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה" (עזרא י, ב–ג).
יתר-על-כן, לעובר שנמצא ברחם אימו כלל אין מעמד של נפש, כל-שכן וקל-וחומר לביצית שעדיין לא הופרתה, שאיננה ולא כלום, ואין להתייחס אליה באופן מאגי כאילו היא נושאת "מטען רוחני אלהי" אשר מגדיר אותה כ"ישראלית" או כ"גויה". כלומר, לדעת חז"ל העובר במשך כל תשעת חודשי ההיריון אינו בגדר נפש, הוא אינו בגדר יהודי או גוי, אלא הוא בגדר עובר בעלמא שמי שהורגו אינו כהורג נפש מישראל, ודיניו נידונים בהלכות חובל ומזיק ולא בהלכות רוצח ושמירת הנפש! (ראו במאמר: 'הפלת עובר במשנת הרמב"ם') ואם הולד במשך תשעה חודשים שלמים אינו בגדר נפש כלל, אלא הוא בגדר איבר ככל האיברים, כל-שכן וקל-וחומר דין הביצית – איך אפוא יעלה על הדעת להגדיר ביצית כ"ישראלית" או כ"גויה"?
אין אפוא שום מקום להמצאת ההיקש השגוי, שלפיו כביכול דין הביצית כדין הולד שיצא מן הרחם, ולמיטב הבנתי אין להיקש זה שום ביסוס בכללי ההלכה. החומרה הרעה הזו נובעת משחצנותם של הכומרים הפרו-נוצריים, אשר מתרברבים ומנפנפים בהזיה שקדושתם הינה קדושה גנטית מולדת, כאילו הקדושה טבועה בהם כבר משעת היווצרות הביצית בשחלות.
סיבה נוספת לשגיאתם נובעת מתפישׂתם את המצוות כמעשים שיש להם השפעה מאגית, כביכול אם הביצית היא של גויה הדבר משפיע באופן מאגי על הולד! כלומר, כמו שהם הוזים לסבור שמי שאוכל מאכלות אסורות גורם בכך לנזק מאגי בלתי הפיך לנפשו (ראו: 'מדוע נאסרו המאכלות האסורות?') – כך הם שוגים לסבור שהביצית קובעת את זהות הולד. וכנגד הזייתם הפגאנית הרעה והמטמטמת הזו קמה וניצבה קושיה גדולה: ואם ישתילו לישראלית רחם של אשה גויה, האם גם אז הם יטענו שילדיה גויים? כמו כן, אם ישתילו לישראלית לב או כליה של גויה, וכי יעלה על הדעת לומר שהאשה הזו היא רק 50% או 75% ישראלית?
כל התפישות ההזויות הללו מקורן בנצרות הספוגה בשחץ, בסכלות ובמאגיה, ותכלית כולן היא יצירת מצג שווא של סגפנות ועליונות, כדי לשוות לכומריהם מעמד של אלהים עלי-אדמות אשר התעלו מעל כל תעתועי החומר והינם כמלאכים. השקפותיה המעֻוותות של הנצרות חדרו עמוק ללב עולם ההלכה, והכומרים האורתודוקסים בימינו פוסקים הלכות כאשר בבסיסן ניצבות תפישות מאגיות הזייתיות. ואין זו דרך האמת, אלא, כל המצוות מעוגנות בחיי המעשה ויש להן טעמים הגיוניים ופשוטים, ומי שטיהר את שכלו מהדמיונות ועדיין לא החדיר למוחו את הדעות הקדומות שהממסד הרבני לדורותיו מלעיט אותנו בהן, יבין בקלות את דבריי.
ועוד בעניין זה ראו: "על תרומת ביצית ורקבון הדת האורתודוקסית".